איראן הודיעה רשמית על השעיית כל התחייבויותיה במסגרת מזכר ההבנות עם ארצות הברית. הצעד הדרמטי מסמן שבירה פומבית של המסגרת הדיפלומטית שגובשה בין שתי המדינות, ומעמיד את המשא ומתן בין טהרן לוושינגטון על שפת התהום.
ההודעה האיראנית לא הגיעה בחלל ריק. טהרן טוענת כי ארצות הברית היא שהפרה ראשונה את מה שסוכם, ושהיא ביצעה פעולות שאיראן מגדירה כאגרסיביות. מבחינת המשטר האיראני, זו לא נסיגה מהסכמה אלא תגובה מחושבת להפרה אמריקאית.
בנו של המנהיג העליון של איראן, מוג'טאבה חמינאי, יצא במתקפה חריפה על ארצות הברית בעקבות הפרת מזכר הבנות, והזהיר כי לעם האיראני ולחזית ההתנגדות יש "לקחים בלתי נשכחים" בשביל האמריקנים. "הפרת מזכר ההבנות הוכיחה פעם נוספת כי חתימתו של נשיא ארצות הברית חסרת ערך וחסרת אמינות", אמר, וטען כי "בריונות, שאיפה להגמוניה ופראיות הן חלקים בלתי נפרדים מהדרך והאידיאולוגיה האמריקניות".
חמינאי הצעיר הוסיף כי "היום חשף השטן הגדול פעם נוספת את פניו האמיתיות, ללא מסכה", וכינה את ההפרה "ניסיון אפל של פשיעה" והוכחה לכך ש"ארצות הברית היא שקרנית, בלתי הגיונית, בלתי אמינה ומרושעת". את הדברים החדים ביותר שמר לפנייה הישירה כלפי וושינגטון: "כאשר האויב האמריקני מבקש להצית מלחמה ולשאת בעלויות כבדות יותר ובחרפה גדולה יותר, עליו לדעת שלעם האיראני ולחזית ההתנגדות יש עבורו לקחים בלתי נשכחים". מוג'טאבה חמינאי נחשב לאחד האנשים הקרובים ביותר לאביו ולמועמד אפשרי לרשת אותו - ולכן הצהרותיו אינן סתם רטוריקה פנימית, אלא משקפות את הקו הרשמי של הנהגת המשטר.
מעבר להצהרות הכלליות, מוג'תבא חמינאי פרסם הודעה כתובה שמכוונת ישירות נגד דונלד טראמפ בשמו. הניסוח היה חד: "ההפרות של מזכר ההבנות הוכיחו שוב שלחתימה של טראמפ אין כל ערך". ההודעה פורסמה על רקע ההסלמה האזורית ועל רקע העובדה שטראמפ עומד לחזור לבית הלבן - מה שנותן לה משקל של עמדת פתיחה איראנית לעידן החדש, לא רק תגובה נקודתית. לפי הניסוח, לא מדובר בהפרה חד-פעמית אלא בדפוס חוזר ונשנה - וזו, לטענת חמינאי, ההוכחה שלא ניתן לבסס הסכמות על חתימה אמריקאית בכלל, ובחתימת טראמפ בפרט.
מזכר הבנות אינו הסכם גרעיני מחייב ואינו אמנה. זהו מסמך מסגרת, רך יחסית מבחינה משפטית, שנועד להניח בסיס לשיחות מעמיקות יותר. ובכל זאת, השעייתו היא אות אזהרה ברור: איראן אינה מעוניינת עוד לשמר אפילו את מראית העין של תהליך דיפלומטי.
השאלה האמיתית אינה מי הפר ראשון, אלא מי מרוויח מהקריסה הזו עכשיו. מבחינה איראנית, ההכרזה מאפשרת לטהרן להסיר מעצמה אילוצים שקיבלה על עצמה מבלי לשלם מחיר פומבי נוסף. מבחינה אמריקאית, האשמה האיראנית מספקת לה כיסוי לנוקשות גבוהה יותר בשלב הבא של המגעים.
הבית הלבן טרם פרסם תגובה רשמית ומפורטת לצעד האיראני. העדר תגובה אמריקאית מיידית פתוחה לשתי קריאות: אדישות מחושבת שנועדה להוריד מחירים, או בלבול פנימי כיצד לנסח את העמדה. בכל מקרה, השתיקה מרעישה.
ההיסטוריה של היחסים בין איראן לארצות הברית מלמדת שכל פעם שמזכר, הסכם או הבנה קורסים, הצד שמכריז על הקריסה עושה זאת כי הוא סבור שהמצב ללא ההסכם נוח לו יותר ממצב עם ההסכם. ההכרזה האיראנית מדברת בדיוק על זה: טהרן שיקלה את העלויות והגיעה למסקנה שהיא יכולה לעמוד בפני הלחץ האמריקאי בלי להיות כבולה לכתב ההבנות.
השעיית מזכר ההבנות מתרחשת על רקע מתח אזורי שלא שקט. בעוד שהדיפלומטיה בין שתי המדינות ניסתה לפתוח פתח, הלחץ הצבאי, הסנקציות והפעולות בשטח המשיכו להתקיים במקביל. כשהמציאות בשטח סותרת את הרטוריקה הדיפלומטית, בסוף אחד מהם מנצח. הפעם, כנראה, ניצחה המציאות.
מה שידוע כעת הוא שהמסלול שנראה בחודשים האחרונים כאפשרי לא שרד. המשך המגעים, אם יהיה, יחייב פתיחה מחדש של מסגרת שלמה, וזה תהליך שלוקח זמן שאיראן אולי לא מוכנה לתת, ואמריקה אולי לא מוכנה לבקש.
ההכרזה האיראנית סוגרת פרק ופותחת שאלה אחת גדולה: אם לא מזכר הבנות, אז מה הלאה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה