תשעה באב מציב בפני הדור הזה שאלה שקשה להתעלם ממנה: איך יושבים על הארץ ומתאבלים על חורבן כשירושלים בנויה, הכלכלה פועלת ומדינת ישראל קיימת כמעצמה אזורית? הרב רפאל רובין מתמודד עם השאלה הזו ישירות, ומגיע למסקנה שדווקא אירועי השבעה באוקטובר הפכו את האבל השנה לממשי יותר מאי פעם.
לפי הרב רובין, הטעות הגדולה היא לחשוב שתשעה באב עוסק רק בבניין שנשרף לפני אלפיים שנה. האבל, לשיטתו, עוסק בסיבה שהביאה לחורבן, וסיבה זו לא נעלמה. חז"ל קבעו שבית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם, שנאה של יהודים זה לזה בלי סיבה ממשית. השאלה שרובין מציב היא האם הדינמיקה הזו שייכת לעבר או שהיא חיה ובועטת גם היום.
הרב רובין מצביע על הפיצול העמוק שחשפה החברה הישראלית בשנים האחרונות. הוויכוח על הרפורמה המשפטית, המחלוקות בין חרדים לחילונים, המתח בין ימין לשמאל, כל אלה יצרו חברה שבה קשה לדבר על "עם אחד". ובתוך האווירה הזו, הגיע השבעה באוקטובר.
לרגע אחד, טוען רובין, קרה משהו שלא ראינו זמן רב. האחדות שהתגלתה בימים הראשונים אחרי הטבח, כשאנשים נסעו לתרום דם, כשמתנדבים הגיעו לעזור למשפחות, כשחיילים מכל הרקעים נלחמו אחד לצד השני, הייתה הצצה לפוטנציאל שקיים בתוך העם הזה. הבעיה, לפי הרב, היא שהיא לא החזיקה מעמד.
הרב רובין מסביר שהחורבן לא בא ביום אחד. היו שנים של פילוג, של כיתות שנלחמו זו בזו, של מנהיגים שהעדיפו את כוחם האישי על פני טובת הכלל, עד שהאויב מבחוץ מצא חברה שלא הייתה מסוגלת להתגונן כראוי. המקביל הזה להיסטוריה, שהמפלה מבחוץ גדלה על קרקע של ריקבון מבפנים, הוא שהופך את תשעה באב לרלוונטי עבורו.
לשאלה הפרקטית, מה עושים עם זה, רובין מציע תשובה שאינה רק דתית. הוא מדבר על הצורך לפתח את היכולת לשאת אנשים שחושבים אחרת, לא רק לסבול אותם אלא לראות בהם חלק מאותו עם. זה לא אומר לוותר על עמדות, אלא להפריד בין הוויכוח הלגיטימי לבין השנאה שחוצה גבולות.
הרב רובין מדגיש שדווקא ירושלים הבנויה, ודווקא קיום המדינה, הם הסיבה שהאבל אמור להיות כבד יותר ולא קל יותר. הדורות שישבו בגלות לא יכלו לתקן את הפירוד כי לא הייתה להם הזדמנות לחיות יחד. הדור הזה, לעומת זאת, חי בתוך מדינה יהודית, בתוך ירושלים בנויה, ועדיין מתקשה לממש את הפוטנציאל הזה.
מבחינתו של רובין, השאלה "איך מתאבלים כשהמדינה קיימת" מקבלת תשובה ברורה: מתאבלים בדיוק בגלל שהמדינה קיימת ועדיין לא הצלחנו לתקן את מה שהרס אותנו בעבר. הצום, הישיבה על הארץ, קריאת קינות, כל אלה אינם טקסים ריקים לדעתו, אלא תזכורת שנתית לאבחון בעיה שלא נפתרה.
הדיון שמעלה הרב רובין רלוונטי במיוחד השנה, כשישראל עדיין נמצאת בלב מלחמה, המשפחות השכולות מחכות לחזרת החטופים, והשסעים הפנימיים בחברה הישראלית לא נרגעו. תשעה באב השנה אינו מציין רק אירוע היסטורי, אלא מגיע בתוך שנה שחידדה מחדש את השאלות שהחורבן הציב.
השיח שמוביל הרב רובין סביב תשעה באב השנה מדגיש את הקשר הישיר בין לקחי העבר למציאות של 2024, ומציב בפני החברה הישראלית אתגר שאינו תיאולוגי בלבד.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה