משקיעים ב-S&P 500 באפליקציה? הטעות שעולה עשרות אלפי שקלים

לקנות את מדד ה-S&P 500 בלחיצת כפתור באפליקציה נשמע כמו הרעיון הפיננסי הכי חכם של העשור. חוסך דמי ניהול, פשוט לביצוע, ומניב תשואות שכל אחד יכול לדקלם בעיניים עצומות. אלא שלפי מומחי השקעות, מה שנראה כמו קיצור דרך חכם עלול להיות אחת הטעויות הכלכליות היקרות שמשקיע פרטי יעשה.

דניאל שבקס, מתכנן פיננסי מוסמך, מנסח את הבעיה בחדות: "כשמשהו נראה פשוט מדי בשוק ההון, זה בדיוק הרגע שבו אתם עומדים לחטוף את ההלם של התיק שלכם." הנקודה שלו אינה שמנהלי השקעות הם בהכרח עדיפים בבחירת מניות. הבעיה היא שמרבית המשקיעים העצמאיים מניחים שמדד הוא מדד, כלומר שאם כתוב על האריזה "S&P 500", כל המוצרים זהים. הם טועים.

ההבדל הראשון והמשמעותי ביותר הוא במיסוי. כאשר קרן נאמנות ישראלית רוכשת את מניות המדד, חלות עליה תקנות מס המנכות במקור 25% מדיבידנדים שחברות אמריקאיות מחלקות. לעומתה, קרן אירית כמו אלה שמנפיקה בלקרוק נהנית מאמנת מס בין אירלנד לארה"ב, המפחיתה את הניכוי ל-15% בלבד. פער של 10% בניכוי המס על הדיבידנד. לא מרגש במיוחד על בסיס שנתי, אך בשילוב עם אפקט הריבית דריבית לאורך עשור או שניים, מדובר בהפרש של עשרות אלפי שקלים שהמשקיע ויתר עליהם מבלי לדעת.

יש גם שכבה נוספת שרוב המשקיעים הפרטיים כלל לא מודעים לקיומה: קרנות סינתטיות כמו אלה שמנפיקה אינבסקו אינן קונות את המניות פיזית אלא משתמשות בחוזי החלף. בשל סעיף ספציפי בחוק המס האמריקאי, קרנות אלה פטורות לחלוטין ממס במקור על הדיבידנדים. התוצאה המעשית היא יתרון תשואתי מובנה של כ-0.22% בשנה מול קרן פיזית רגילה, על אותו מדד ובאותם דמי ניהול. האם המשקיע שפותח אפליקציה ב-10 בלילה יודע להבחין בין שכפול פיזי לסינתטי, ולנהל את סיכון האשראי הנלווה לחוזי ההחלף? לרוב, לא.

ישנה גם תופעה שמחקרים כלכליים מכנים "מלכודת המס". בית השקעות מציע קרן מחקה מדד בדמי ניהול אפסיים. הציבור מריח מציאה ונוהר פנימה. כעבור כמה שנים, כשנצברו רווחי הון יפים, מנהל הקרן מעלה את דמי הניהול. "פשוט נמכור ונעבור לקרן זולה יותר", חושב המשקיע. אלא שאז הוא מגלה שאירוע המכירה כופה עליו תשלום מס רווחי הון מיידי של 25%. לפתע מסתבר שכדאי יותר לספוג דמי ניהול יקרים מדי שנה מאשר לממש ולקטוע את אפקט הריבית דריבית. המשקיע הפך ל"בן ערובה" בתוך הקרן שלו, בלי ששם לב לרגע שבו זה קרה.

לצד בעיות המבנה הטכני של הקרנות, קיימת בעיה אחרת ורחבה יותר: גם מי שמבין היטב את ההבדלים בין קרנות עדיין עשוי לפספס, משום שתיק ההשקעות שלו חסר פיזור גיאוגרפי. דרור קרני, מנהל "קרני פמילי אופיס" המפקח על נכסים של מעל 9.5 מיליארד שקל, מזהיר: "אני פוגש ישראלים עשירים שכל הכסף שלהם מושקע בעיקר בארה"ב ובישראל. המשקל של ארה"ב במדד המניות העולמי הוא 60%, אבל יש עוד 40% מהשווקים שאין לציבור הישראלי חשיפה ראויה אליהם."

קרני מסביר את הלוגיקה: "אם יש לך 20 השקעות שמגיבות בדיוק אותו דבר לאותו תרחיש כלכלי, אתה לא מפוזר." לדבריו, השווקים המתעוררים מציעים שילוב של צמיחה, דמוגרפיה ותמחור שהמשקיע הישראלי הממוצע מדלג עליהם. הוא מפרט: "דרום קוריאה וטאיוואן הן מעצמות שבבים, הודו היא מהמדינות שצומחות בקצב הגבוה ביותר, ואמריקה הלטינית נהנית מסייקל מחירי סחורות ונפט." אמנם, הוא מודה שהבורסה בארה"ב עשתה טוב יותר ב-12 מתוך 16 השנים האחרונות, אך לגישתו אסור להתעלם מהשאר.

לפי ההמלצות של קרני, משקיע סולידי שרוצה לבנות תיק מאוזן צריך להקצות 5% למניות בישראל דרך מדד ת"א 35, 15% לשוק האמריקאי בחלוקה שווה בין ה-S&P 500, הנאסד"ק והראסל 2000, ו-5% לשווקים המתעוררים. את יתרת התיק, כ-75%, הוא מקצה לאג"ח: 37.5% באג"ח קונצרניות ו-37.5% באג"ח ממשלת ישראל עם משך חיים ממוצע של 3-4 שנים. משקיע אגרסיבי יקצה יותר למניות: 10% ישראל, 30% ארה"ב ו-10% שווקים מתעוררים, עם 50% לאג"ח בחלוקה שווה.

קרני מזכיר גם שהמצב הנוכחי בשוק יוצר פסיכולוגיה מעניינת. "אנחנו נמצאים אחרי סייקל ארוך מאוד של עליות, שנשען על מהפכת הבינה המלאכותית. אחרי ארבע שנים של תשואות דו-ספרתיות, כשכל ילד יודע לדקלם על ה-S&P 500 והנאסד"ק, יש קצת פחד גבהים. אנשים מתחילים לדאוג דווקא כשטוב, וחלקם אפילו מנסים לתזמן את השוק." הוא עצמו רואה במימושים האחרונים תהליך בריא, ומציין שגם אחריהם רשם מדד ת"א 125 תשואה של 11% מתחילת השנה, ו-S&P 500 קרוב ל-9%.

השאלה האמיתית שעומדת בבסיס הדיון אינה רק "אפליקציה לעומת מנהל השקעות". היא עמוקה יותר: כמה מורכב באמת שוק ההון של ימינו? שבקס מנסח זאת בחדות: "המכשירים הפיננסיים של ימינו הם כבר מזמן לא פלטפורמה פשוטה של קנה והחזק. הם כוללים דינמיקה משתנה, מוקשי מס ומבנים משפטיים הדורשים מיומנות." ההשוואה לעורך דין או לרופא מומחה אינה מקרית: גם שם, הבחירה בנתיב "הזול" עלולה לעלות ביוקר רב יותר בסוף.