התגלית במכרה באיראן: המינרל ששובר את חוקי הפיזיקה

בשנות ה-70 של המאה ה-20, במעמקי מכרה קאלי קאפי הסמוך לעיירה האיראנית אנארק, הבחינו שני מינרולוגים בבזק חריג של אור כחול-ירוק עוצמתי שבקע מתוך אבן גולמית. החוקרים, שאספו את דגימות המינרל הזכוכיתי הייחודי, מיהרו לקרוא לו בשם אנארקיט על שם המקום שבו נמצא, מבלי שהבינו באותם ימים כי הזוהר המסתורי הזה טומן בחובו סוד פיזיקלי דרמטי שיכול לטלטל את עולם הטכנולוגיה המודרני ולשנות לחלוטין את חוקי המשחק של המחשוב הקוונטי.

המינרל המסקרן, ששמו שונה בהמשך להרברטסמיתיט, הפך בשנים האחרונות למוקד של מאבק מדעי יצרי ועניין בינלאומי עצום. הסיבה לכך היא שהחומר התגלה כצלחת פטרי טבעית וכמועמד המוביל ביותר להכיל את מה שמכונה בפיזיקה המודרנית נוזל ספין קוונטי. מדובר במצב צבירה קוונטי נדיר במיוחד, שעד כה מדענים היו בטוחים כי ניתן לייצר אותו אך ורק בתנאי מעבדה קיצוניים, סטריליים ומבוקרים, תחת השגחה קפדנית של מומחים ותוך השקעת משאבים אדירה.

הממצאים חושפים כי בניגוד למערכות פיזיקליות מורכבות שבהן חוקרים נאלצים להילחם כדי לייצר שזירה קוונטית באופן מלאכותי ומוגבל, חומרים טבעיים כמו ההרברטסמיתיט מוכיחים כי הטבע עושה את העבודה הזו טוב בהרבה מהאדם. המינרל האיראני מייצר מצבים שזורים הדדית בעצמו בתוך סלעים פשוטים במעבה האדמה, ללא כל התערבות חיצונית. הגילוי הזה שובר את הפרדיגמה המדעית ומעביר את הכוח מהמעבדות המשוכללות אל משאבי הטבע הגולמיים.

מייקל נורמן, חוקר בכיר מהמעבדה הלאומית ארגון באילינוי, מדמה את המערכת הייחודית הזו לרשת שזורה הפועלת כמעין אינטליגנציה קולקטיבית של ממש. לדבריו, אם הטבע אכן מסוגל לייצר את המבנים הללו בצורה יציבה וטובה יותר מכל מה שהצלחנו לסנתז במעבדות היקרות ביותר בעולם, מדובר בהישג כביר שיסלול באופן מיידי את הדרך לפיתוח הדור הבא של מחשבים קוונטיים עוצמתיים, ללא צורך במערכות קירור והגנה מורכבות.

התגלית המרעישה הזו מתחברת באופן ישיר ליסודות העמוקים ביותר של הפיזיקה הקוונטית, ומציינת בדיוק 60 שנה לניסוחו של משפט בל ולפרדוקס EPR המפורסם של אלברט איינשטיין, בוריס פודולסקי ונתן רוזן, שהניחו את התשתית התיאורטית לשזירה קוונטית עוד בשנות ה-60 של המאה הקודמת. בעוד שניסויים היסטוריים, כמו זה שביצע הפיזיקאי אלן אספ בשנות ה-80, הוכיחו את תקפות התופעה והובילו לפיתוח תחומי הקריפטוגרפיה והטלפורטציה הקוונטית, הם תמיד היו תלויים ביצירה אנושית מורכבת.

כעת, הרעיון שחומרים טבעיים ששוכבים באדמה באזורי עימות כמו איראן יוכלו לשמש כתשתית מוכנה וזמינה למחשוב קוונטי, טורף את כל הקלפים של המעצמות הטכנולוגיות. במקום לנסות ולבנות מערכות קוונטיות מאפס בעלויות של מיליארדי דולרים, ייתכן שהמפתח למהפכה הטכנולוגית הבאה כבר נמצא כחומר גלם כמעט מוכן בבטן האדמה, וממתין למי שידע לנצל את תכונותיו הייחודיות של המינרל הנדיר.

השלב הבא במחקר יתמקד בניסיון להבין כיצד ניתן לכרות ולעבד את המינרל הייחודי בקנה מידה מסחרי, ובבחינת היכולת לשלב אותו ישירות בשבבים של מחשבי העתיד.