המועמד לנשיאות ארצות הברית והנשיא לשעבר דונלד טראמפ מחריף את הטון הביטחוני ומציג עמדה תקיפה וחסרת תקדים בכל הנוגע להתמודדות עם האיום האיראני. בהצהרה דרמטית המעוררת הדים רבים במערכת הפוליטית והביטחונית הבינלאומית, מסר טראמפ כי הוא שוקל ברצינות רבה לפתוח במערכה צבאית רחבת היקף נגד הרפובליקה האסלאמית. טראמפ הבהיר כי מדובר בתכנון של מתקפה מסיבית, אשר תהיה גדולה ומשמעותית יותר מכל פעולה צבאית אחרת שבוצעה נגד המשטר בטהרן בעבר. לדבריו, תהליך קבלת ההחלטות נמצא בשלבים מתקדמים ביותר והוא קרוב להכרעה סופית בנושא.
במסגרת דבריו התייחס טראמפ באופן ישיר למקומה של מדינת ישראל בעימות פוטנציאלי זה. הנשיא לשעבר טען כי אם ארצות הברית תפנה לישראל בבקשה להצטרף לפעולה הצבאית נגד איראן, הממשלה בירושלים תענה לבקשה ותצטרף ללחימה באופן מיידי, בתוך שתי דקות בלבד. הצהרה זו מעוררת עניין רב בקרב משפטנים ומומחים ליחסים בינלאומיים, שכן היא נוגעת באופן ישיר לממשק העדין שבין הצהרות פוליטיות לבין הפרוצדורות המשפטיות והחוקתיות המסדירות יציאה למלחמה בשתי המדינות. ההצהרה מציבה סימני שאלה משפטיים כבדי משקל בנוגע למנגנוני התיאום הביטחוני הרשמיים בין וושינגטון לירושלים.
מבחינת המשפט החוקתי בארצות הברית, סמכותו של נשיא להורות על מבצע צבאי מוגבלת ומתוחמת על ידי חוק סמכויות מלחמה משנת 1973. חוק זה דורש מהנשיא לדווח לקונגרס בתוך 48 שעות ממועד הפעלת כוחות צבאיים ומגביל את שהות הכוחות בחוץ לארץ ללא אישור מפורש של הרשות המחוקקת. אף על פי שהנשיא משמש כמפקד העליון של הכוחות המזוינים מכוח סעיף 2 לחוקת ארצות הברית, מתקפה מסיבית מהסוג שטראמפ מתאר עשויה להצריך הכרזת מלחמה רשמית או אישור מיוחד לשימוש בכוח צבאי מצד הקונגרס האמריקאי, במיוחד אם מדובר בעימות ישיר מול מדינה ריבונית בעלת יכולות צבאיות משמעותיות כאיראן.
במקביל, גם בצד הישראלי קיימים חסמים משפטיים וחוקתיים נוקשים המונעים הצטרפות אוטומטית או מיידית למלחמה, בניגוד לרוח הדברים שהציג טראמפ. על פי סעיף 40 לחוק יסוד: הממשלה, מדינת ישראל אינה רשאית לפתוח במלחמה או לנקוט פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל למלחמה אלא מכוח החלטה רשמית של הממשלה. החוק קובע כי הסמכות לקבלת החלטה זו יכולה להיות מאצלת לקבינט המדיני-ביטחוני, אך גם הליך זה מחייב כינוס רשמי, הצגת הערכות מצב ביטחוניות מפורטות על ידי גורמי המקצוע, וקיום דיון משפטי ומבצעי מעמיק שבסופו מתקיימת הצבעה חוקית בקבינט.
מעבר לחקיקה הפנימית בישראל, הצטרפות של מדינה לפעולה התקפית יזומה של מדינה אחרת מעוררת שאלות מורכבות בתחום המשפט הבינלאומי הפומבי. מגילת האומות המאוחדות אוסרת על שימוש בכוח ביחסים בינלאומיים, למעט במקרים מוגדרים של הגנה עצמית אינדיבידואלית או קולקטיבית מפני התקפה חמושה, או תחת מנדט מפורש של מועצת הביטחון של האו"ם. הצטרפות ישראלית למתקפה אמריקאית יזומה ומניעתית נגד מתקני הגרעין או התשתיות הצבאיות של איראן תידרש לעמוד באמות המידה המחמירות של דיני הלחימה הבינלאומיים, דבר המצריך ביסוס משפטי מוצק של עילת ההגנה העצמית המקדמית.
למרות ההצהרות החד-משמעיות של המועמד לנשיאות, היעדר הסכם הגנה הדדי רשמי ומחייב בין ארצות הברית לישראל משאיר את החלטות הלחימה לשיקול דעתן הבלעדי והריבוני של הנהגות שתי המדינות בכל מקרה לגופו. בעוד שקיים שיתוף פעולה מודיעיני ומבצעי הדוק בין צה"ל לבין פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית, החלטה על השתתפות אקטיבית ומשותפת במערכה אזורית תלויה באינטרסים לאומיים מורכבים ולא בהתחייבויות אוטומטיות. העובדות מלמדות כי כל פעולה משותפת בקנה מידה כזה דורשת תכנון לוגיסטי, מבצעי ואסטרטגי ממושך שאינו יכול להתמצות בהחלטה חפוזה של מספר דקות בלבד.
בשלב זה לא נמסרה תגובה רשמית מלשכת ראש הממשלה בירושלים או ממשרד הביטחון להצהרותיו של הנשיא לשעבר טראמפ.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה