בשל הגירעון: האוצר מתכנן לייקר את דמי הביטוח הלאומי למי שלא עובד

הביטוח הלאומי מתקרב למשבר פיננסי חמור, וכבר בשנת 2029 הוא עלול שלא לעמוד בהתחייבויותיו הכספיות. כך עולה מתחזית שהוכנסה לאחרונה לנורמטור, תוכנית התקציב התלת שנתית של משרד האוצר. המוסד, שנמצא בגירעון כבר בשנים האחרונות, צפוי לראות בהתדרדרות דרמטית עוד יותר בעשור הקרוב, על רקע הזדקנות האוכלוסייה והרחבת הזכאויות בתחומי הסיעוד והנכות.

לפי הנתונים, הגירעון השנתי צפוי להגיע לכ-18 מיליארד שקל בשנת 2030, ולזנק לכ-48 מיליארד שקל עד שנת 2050. הסיבות המרכזיות, לפי משרד האוצר, הן רפורמות שהרחיבו משמעותית את הזכאות לקצבאות סיעוד וילדים נכים, לצד ירידה בהיקף הגבייה מחלקים גדולים באוכלוסייה שאינם משתלבים בשוק העבודה.

בעקבות התחזית הקשה, במשרד האוצר מגבשים תוכנית כוללת לכיסוי הגירעון, שכוללת בין היתר העלאת דמי הביטוח הלאומי למי שאינו נמנה עם מעגל העובדים, ולצדה גם צמצום זכאויות קיימות. כך נכתב במסמך פנימי מחודש יוני: "הגירעון האקטוארי יכול שיצומצם באמצעות העלאת דמי הביטוח הלאומי באופן רוחבי על העובדים במשק, אולם צעד זה יכביד את נטל המס האפקטיבי על האוכלוסייה העובדת, ועלולות להיות לו השפעות שליליות על שוק התעסוקה".

במקום זאת, באוצר מעדיפים למקד את העלאת התשלומים באוכלוסייה שאינה עובדת, לרבות מובטלים, אברכים וסטודנטים. נכון להיום, שכיר שמרוויח את השכר הממוצע במשק, כ-13.5 אלף שקל בחודש, משלם דמי ביטוח לאומי בגובה 5,880 שקל בשנה. לעומתו, מובטל משלם 1,716 שקל בשנה בלבד, ואילו אברך או סטודנט משלמים 576 שקל בשנה, פחות מ-10% מהסכום שמשלם עובד בשכר ממוצע.

הפער בהנחות בולט במיוחד כשבודקים את משך תקופת הזכאות. בעוד ההנחה שניתנת לסטודנטים תקפה רק לשנות הלימודים לתואר ראשון ושני, ההנחה לאברכים ניתנת באופן קבוע עד גיל 67. בדיקה של המכון הישראלי לדמוקרטיה מעלה כי הפער המצטבר בין תשלומי אברך לתשלומי מובטל, לאורך כל שנות חייו הבוגרות, מגיע לכ-55.8 אלף שקל. עו"ד שלומית רביצקי טור-פז, מנהלת המרכז לחברה משותפת במכון, הסבירה כי "בניגוד לסטודנטים שההגיון מאחוריהם הוא שהם לומדים הכשרה מקצועית שבעתיד תעלה את השכר שלהם, ובהתאם גם את תשלומי הביטוח הלאומי, לגבי אברכים מדובר בלימודים שאינם מקנים הכשרה מקצועית עתידית".

מעבר לשינוי בגבייה, על הפרק נמצאים גם צעדים נוספים: העלאת גיל הפרישה, הקשחת תנאי הזכאות לקצבאות, בחינה מחדש של קצבאות שאינן תלויות הכנסה, והגדלת השתתפות המדינה במימון המערכת. באוצר בוחנים גם הקמת מנגנון אוטומטי שיחייב איזון אקטוארי ארוך טווח, בדומה להמלצות שהעלתה כבר בשנת 2012 ועדה ציבורית בראשות פרופ' איתן ששינסקי, שכללו הפרדת קצבאות הזקנה והסיעוד למערכת נפרדת ואיחוד מערכות הגבייה עם רשות המסים. המלצות אלה לא יושמו בפועל.

לצד הדיון בגבייה השוטפת, נחשפה גם יוזמה נוספת המעוררת חשש בקרב כלכלנים: הפחתת שיעור ההפקדות המנדטוריות לחיסכון הפנסיוני של העובדים, כדי להגדיל את השכר הנזיל בטווח הקצר, בלי להטיל עלויות נוספות על המעסיקים או על תקציב המדינה. מומחים מזהירים כי מדובר במהלך שיפגע בעיקר בחוסכים הצעירים, מכיוון שהפחתה בהפקדה החודשית פוגעת לא רק בסכום הנומינלי אלא גם בתשואה המצטברת לאורך עשרות שנות עבודה. סימולציות פיננסיות מראות כי ויתור על אחוז אחד בלבד מההפקדה החודשית עשוי לרסק את הקצבה החודשית בפרישה בשיעור של בין 5% ל-10%.

גם בארצות הברית מתנהל דיון דומה סביב עתידה של מערכת הביטוח הסוציאלי, אם כי שם המשבר צפוי להתרחש רק בעוד יותר מעשור. הפתרונות הנבחנים שם כוללים העלאת תקרת השכר החייבת בתשלום, גבייה נוספת מבעלי הכנסות גבוהות, העלאה הדרגתית של גיל הפרישה והאטת קצב הגידול בקצבאות. ברוב ההצעות, בישראל ובארצות הברית כאחד, משלבים בין הגדלת הכנסות לצמצום התחייבויות עתידיות.

בסופו של דבר, קשה להצביע על פתרון יחיד שיסגור את הגירעון הצפוי בביטוח הלאומי. ההערכה המקצועית היא שכל תוכנית ריאלית תשלב הגדלת השתתפות של מי שמשלמים כיום סכומים מינימליים, עידוד תעסוקה בקרב אוכלוסיות שאינן משתלבות בשוק העבודה, העלאת גיל הפרישה בהתאם לתוחלת החיים, ובחינה מחדש של קצבאות שאינן תלויות הכנסה. ללא רפורמה מקיפה כזו, הציבור העובד צפוי לשאת בנטל כלכלי גדל, בעוד שהזכאים לקצבאות עלולים לקבל פחות ממה שהם מקבלים היום.