תוכנית השלום של הנשיא טראמפ לרצועת עזה, המכונה מתווה עשרים הנקודות, מעוררת בימים האחרונים חשש מרכזי בקרב גורמים ביטחוניים בישראל. בליבת הביקורת עומד סעיף שעוסק בפירוז חמאס מנשקו, שלפי הבנתם עלול לאפשר לארגון לשמור בפועל על נשק קל, במקום להשמידו או להוציאו מהשטח.
לפי הניתוחים שמתפרסמים בימים האחרונים, המתווה אמנם כולל התייחסות ברורה לפירוק רקטות, מנהרות ואמצעי לחימה כבדים. אלא שכשמדובר בעשרות אלפי כלי הנשק הקלים המצויים בידי פעילי חמאס, הנוסח נותר עמום. חמאס עצמו דורש להעביר את הנשק לאחסון בידי ועדה פלסטינית, ולא להשמיד אותו או להוציא אותו מהרצועה, בקשה שמעוררת חשש כבד בקרב גורמי ביטחון בישראל.
עמדת ישראל בנושא ברורה ולא משתנה: לא תהיה נסיגה של צה"ל מהשטח ללא פירוז מלא, מאומת ובלתי הפיך של רצועת עזה. עמדה זו הובהרה מחדש לאחר פגישה בין ראש הממשלה נתניהו לנציג מועצת השלום ניקולאי מלדנוב, בה הודגש כי צה"ל לא ייסוג מהקו הצהוב עד שחמאס לא ישלים את פירוק כל אמצעי הלחימה שברשותו, כולל נשק קל, מחסני תחמושת, מתקני ייצור ומערך המנהרות.
עם זאת, החשש המרכזי הוא מפני פער בין ההצהרות המדיניות למציאות בשטח. מועצת השלום אמנם מדגישה שהנסיגה תחל רק לאחר השלמת הפירוז, אבל קיימת עמימות משמעותית לגבי אופן היישום בפועל. הפחד בישראל הוא שתהליך הדרגתי ומקביל יאפשר לצה"ל לסגת עוד בטרם הושלם פירוק מלא של היכולות הצבאיות של חמאס, וכך ייווצר פער מסוכן בין מה שמובטח על הנייר למה שקורה בשטח.
סוגיה נוספת שמעוררת דאגה נוגעת למבנה מנגנוני הביטחון שיוקמו לאחר ההסכם. התוכנית מדברת על הקמת ממשלה טכנוקרטית זמנית וכוח משטרה פלסטיני חדש. אלא ששילוב אפשרי של גורמים המזוהים עם חמאס בתוך מנגנוני האכיפה החדשים, לצד פירוק מיליציות אחרות ברצועה, עלול להשאיר בידי הארגון השפעה בפועל על מערכות השלטון והביטחון, גם אם רשמית הוא לא יישא עוד באחריות לניהול הרצועה.
גם נושא הפיקוח על יישום ההסכם נמצא במוקד הביקורת. האחריות לאימות הפירוז אמורה להיות בידי כוח בינלאומי וועדת פיקוח ייעודית, אך מניסיון העבר של ישראל בדרום לבנון וברצועת עזה עצמה, פיקוח בינלאומי לבדו לא תמיד מספיק. הפער בין דיווחים דיפלומטיים למציאות המבצעית בשטח עלול לאפשר לארגוני הטרור לשקם את עצמם בהדרגה, מתחת לרדאר של הגורמים המפקחים.
המחלוקת סביב המתווה לא נשארת רק בין ישראל לחמאס, אלא חוצה גם את הקבינט הישראלי עצמו. שרים בכירים, ובהם השר סמוטריץ' והשרה סטרוק, טוענים כי הנוסח שפורסם שונה ממה שהוצג במקור לממשלה. לטענתם, הנוסח הנוכחי אינו מבטיח פירוז מלא של הרצועה, מאפשר נסיגה הדרגתית של צה"ל בלי תנאי מספק, ואינו מתנה את שיקום הרצועה בביצוע פירוז מלא. יש הטוענים שהנוסח אף מחזיר לדיון את רעיון הקמת מדינה פלסטינית, נושא שנחשב קו אדום עבור חלק מהשרים.
מהצד השני, גם עמדת חמאס עצמו מוכיחה שהדרך להסכם סופי עוד ארוכה. הארגון דורש הפסקת אש מלאה ונסיגת צה"ל עוד לפני מסירת אמצעי הלחימה, ומסתייג במפורש מהשמדה מלאה של הנשק שברשותו. הפערים הללו, כך עולה מהניתוחים, אינם טכניים בלבד אלא נוגעים לשאלה המרכזית: מי ישלוט בפועל ברצועת עזה ביום שאחרי, ועד כמה חמאס יצליח לשמר את כוחו גם לאחר סיום הלחימה הרשמי.
התוכנית האמריקאית כוללת חמישה נדבכים מרכזיים: פירוק חמאס וארגוני טרור אחרים מנשקם, פירוז מלא של הרצועה, נסיגה הדרגתית של צה"ל, הקמת ממשל אזרחי חלופי, והעברת האחריות הביטחונית לכוח ייצוב בינלאומי. בנוסף, נכלל במתווה מרכיב נוסף שנחשב שנוי במחלוקת, יצירת מסלול להגירה מרצון של חלק מתושבי הרצועה למדינות שיסכימו לקלוט אותם, רעיון שטרם קיבל הסכמה בינלאומית רחבה ותלוי בהסכמת המדינות הקולטות ובעמידה בכללי המשפט הבינלאומי.
בשורה התחתונה, ישראל ממשיכה לעמוד על חמישה עקרונות שהיא רואה כתנאי סף ליישום ההסכם: פירוז מלא ובלתי הפיך של כל אמצעי הלחימה, השמדה או הוצאה מהרצועה של הנשק והתחמושת ולא אחסונם, שמירת יכולת אימות עצמאית, הבטחת חופש פעולה מבצעי מלא לצה"ל, והשלמת השבת כל החטופים כתנאי בסיסי לכל שלב בהסכם. בימים הקרובים צפויים המגעים הדיפלומטיים להימשך, כשהשאלה המרכזית שתעמוד על הפרק היא האם ניתן לגשר על הפערים בנוסח, לפני שהמחלוקות הופכות למכשול שמעכב את כל התהליך.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה