אני חושבת שכולנו מכירים את התחושה הזאת. גומרים ספר פיתוח אישי, מסמנים משפטים חשובים, מספרים לחברות כמה הוא היה מעולה, ואז שכנוע פנימי נטמע בתוכנו שספגנו את כל התוכן. מישהו החליט לבדוק את עצמו בפועל, ותוצאות המבחן היו קצת מביכות.
מדובר בקורא שסיים לקרוא את הספר "הרגלים אטומיים" של ג'יימס קליר לפני כארבעה חודשים. הוא סימן קטעים, כתב הערות בצד, ואפילו המליץ עליו לחברים בהתלהבות. הרגשה של הבנה מלאה. לפני שבוע הוא החליט לעשות תרגיל פשוט: לשבת בלי הספר ובלי ההערות, ולנסות לשלוף מהזיכרון את העקרונות המרכזיים שהוא סימן כחשובים.
קראתי את "הרגלים אטומיים" וחשבתי שאני זוכרת הכל. טעיתיהתוצאה הפתיעה אותו. מתוך שישה מושגים מרכזיים שהוא עצמו סימן כקריטיים בזמן הקריאה, הוא הצליח לזכור רק שניים. את מעגל ההרגל, כלומר הרצף של טריגר, שגרה ותגמול, הוא זכר היטב. גם את הרעיון של "להשתפר באחוז אחד בכל יום" הוא זכר בבירור. אבל זהו.
ארבעת החוקים לשינוי התנהגות, שהם למעשה הליבה של כל הספר, הוא הצליח לשלוף רק שניים מתוך ארבעה. את הרעיון של "כוונות ביצוע", כלומר תכנון מדויק מתי ואיפה מבצעים הרגל חדש, הוא לא זכר בכלל. את שיטת ערימת ההרגלים הוא זכר כרעיון כללי, אבל לא ידע להסביר איך בדיוק מיישמים אותה. ואת כלל גולדילוקס, שמדבר על מציאת רמת האתגר המדויקת שמונעת שעמום מצד אחד ותסכול מצד שני, הוא בכלל לא זיהה כמושג. הוא נאלץ לחפש את זה כדי להיזכר במה מדובר.
אז מתוך שישה עקרונות שהוא עצמו חשב שהם החשובים ביותר בספר, בפועל נשארו לו רק שניים. שיעור שימור של שליש בלבד, על ספר שהוא היה בטוח שהוא "מכיר" לעומק.
הוא לא הסתפק בגילוי הזה. במקום להתייאש, הוא התחיל שגרה של חמש דקות ביום, סקירה קצרה של הרעיונות המרכזיים מהספר. לא קריאה מחדש, סתם ריענון קצר של הנקודות שהוא רצה לזכור. חודש אחרי שהתחיל בזה, הוא עשה שוב את אותו מבחן זיכרון בדיוק. הפעם הוא זכר חמישה מתוך שישה.
הפער בין התוצאות מדבר בעד עצמו. ארבעה חודשים של "קראתי את הספר" הניבו שליש מהתוכן. חודש אחד של תרגול קצר וממוקד הניב שיפור עצום, כמעט שליטה מלאה בחומר. הוא כתב שהתוצאות "משפילות במידה מסוימת", אבל גם מעודדות, כי הן מראות שאפשר לתקן את הפער בקלות יחסית.
הסיפור הזה נוגע במשהו שכולנו מכירים בבית, בעבודה, בכל תחום שבו אנחנו צורכים תוכן ומרגישים שאנחנו "לומדים". יש הבדל עצום בין להרגיש שקלטת משהו לבין לבדוק את זה בפועל. מבחן פשוט של חמש דקות, בלי ספר ובלי הערות, יכול לחשוף כמה באמת נשאר בזיכרון מול כמה הרגשנו שנשאר.
הרעיון של סקירה יומית קצרה הוא לא חדש, אבל הדוגמה הזאת ממחישה אותו בצורה מוחשית וכמותית. לא צריך שיטה מסובכת או אפליקציה מיוחדת. מספיק לכתוב לעצמכם רשימה קצרה של הרעיונות שרציתם לזכור מספר או קורס, ולעבור עליה חמש דקות ביום למשך שבועיים שלושה. ההבדל בין "קראתי את זה פעם" לבין "אני באמת זוכר את זה" יכול להיות פשוט כמו הרגל קטן אחד ביום.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה