אלוף משנה יואב שניידר, מפקד חטיבת השריון 401, מדבר לראשונה בריאיון פומבי על החזרה המטלטלת שלו לפיקוד בעיצומה של המלחמה בלבנון, על הפציעה הקשה שעבר לפני 20 שנה, ועל האובדן הכואב של מפקדים ולוחמים תחת פיקודו. שניידר, בן 41, נכנס לתפקיד המח"ט אחרי שקודמו, אל"ם מאיר בידרמן, נפצע קשה מפגיעת מרחפן בראש בכפר דבל שבדרום לבנון.
הידיעה על הפציעה הגיעה אליו באמצע הלילה, כשהיה בשנת לימודים במכללה לביטחון לאומי של צבא קנדה. "קיבלתי טלפון באמצע הלילה: 'בידרמן נפצע קשה מאוד בראש ממרחפן. בוא לקבל את הפיקוד על החטיבה במקומו'. היה לי ברור שאני מקפל וחוזר מיד לארץ", מספר שניידר. הוא סוכם לתפקיד המח"ט כבר בספטמבר 2025, אבל פציעתו של בידרמן הקדימה את כניסתו לתפקיד בכחודש.
עבור שניידר, החזרה למלחמה היא סגירת מעגל אישי כואב. בגיל 21, כמפקד מחלקה צעיר בגדוד 74 של השריון, הוא נפצע קשה במלחמת לבנון השנייה כשטנק שבו שירת נפגע מטיל נגד טנקים ביולי 2006. שלושת אנשי הצוות שלו, אנדריי ברודנר, אלון פינטוך ואיתמר צור, נהרגו. שניידר עצמו הצליח להכווין כוחות במשך עשר דקות עד שהראייה נעלמה לו, ופונה במסוק לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם היה מורדם יומיים.
"דבר ראשון שאלתי את אמא שלי מה עם אנשי הצוות", נזכר שניידר. "אמא ענתה לי בשאלה, בעדינות: מה אתה חושב? אמרתי לה: אני חושב שכולם מתו. והיא ענתה לי: כן". שניידר עבר תהליך שיקום פיזי ונפשי שנמשך חצי שנה, ופנה ביוזמתו לטיפול פסיכולוגי במשך שנה. "זו הייתה אחת ההחלטות הטובות שעשיתי בחיי", הוא אומר. "אני גם מדבר על זה בחופשיות ומעודד את הפקודים שלי להיעזר. בחטיבה 401 היו כמה אירועים שבהם המפקדים היו היחידים ששרדו, ואני מלווה אותם ותומך בהם".
עם המשפחות השכולות של שלושת הלוחמים ששירתו איתו הוא שומר על קשר עד היום. "הייתי בכל שלוש האזכרות. דיברתי בכולן. היה לי קשה מאוד להיות זה שלא החזיר את הבנים שלהן הביתה", הוא מספר. "אבל הן התגברו על זה באומץ וזכיתי מהן לחיבוק גדול".
כשחזר לישראל, נכנס שניידר ישר לתוך מבצע "כתר הארי", שבו כיתרו כוחות צה"ל את מרכזי הכובד של חיזבאללה. הוא פעל בכפרים דבל, ראשף וקאוזה. "אחרי שבוע של לחימה קיבלתי שיחה ממפקד אוגדה 91, תת-אלוף יובל גז: עוד שש שעות תהיה הפסקת אש. תוך כמה זמן אתה יכול להגיע ולהתייצב בקווים הכי קדמיים שלכם? שעטנו קדימה, ולפני הפסקת האש כבר היינו ערוכים על הקווים", מספר שניידר.
הכאב הגדול ביותר של שניידר בתקופת הלחימה בלבנון היה נפילתו של סא"ל דור בן שמחון, בן 32, מפקד גדוד 52, שהיה קרוב אליו במיוחד. השניים הכירו כשבן שמחון היה מפקד פלוגה תחת פיקודו של שניידר בבסיס שיזפון. "כשמוניתי למח"ט 401 שמחתי שהוא אצלי בחטיבה. היה לי ברור שכזה מג"ד אני רוצה", אמר שניידר. שיחתם האחרונה התקיימה ב-19 ביוני, שעות לפני שבן שמחון נהרג מרחפן שפגע בטנק שלו. "כמה שעות אחר כך צילצל הטלפון: רחפן נפץ פגע בטנק מג"ד. אין ניצולים", נזכר שניידר.
חטיבה 401 שילמה מחיר כבד לאורך המלחמה. שלושת המג"דים שקדמו לבן שמחון בגדוד 52, דניאל אלה, יהודה שלו ואור יול, נפצעו כולם בקרבות, ושורה ארוכה של מפקדים בכל הרמות נפלו או נפצעו. "זו חטיבת הכרעה, חטיבה מבצעית, מובילה והתקפית, וזה מה שקורה בקצה החץ כשהמדיניות היא שהפיקוד מלפנים", מסביר שניידר. "אבל החטיבה יודעת ובנויה לספוג אירועים ומשברים כאלה. היא לא עוצרת, אבל גם לא מדחיקה".
לפני כעשרה ימים, אחרי שמונה חודשי לחימה, יצאה חטיבה 401 מלבנון. בחודש הקרוב, אחרי תקופת ריענון קצרה, היא צפויה לשוב לרצועת עזה. שניידר מדגיש כי המשימה שם תהיה שונה מהותית מהלחימה שהכיר עד כה. "זה מעבר מבצעי, מקצועי ומנטלי אדיר לחטיבה. מעבר ממצב של מלחמה למצב של הגנה קבועה בקו הצהוב", הוא אומר. "המשימה המבצעית ברורה: מניעת חדירת אויב לקו הצהוב, ובטח שלשטח ישראל. נהיה שם עד שיגידו לנו אחרת".
שניידר, יליד קיבוץ שלוחות שבעמק בית שאן, נשוי לשיר ואב לארבעה ילדים. הוא התייחס גם לנושאים רחבים יותר בחיל השריון, ובהם שילוב נשים לוחמות שיחל בקרוב בחטיבת ההכשרות 460, ושילוב חרדים בשירות. "אני בהחלט בעד שילוב נשים", אמר. "היו אצלי בלחימה קצינות רפואה, רוכב שמיים, חימוש, תקשוב ואיסוף". בשבוע האחרון שהה שניידר בבסיס הבקו"ם, שם נערכו הגיוסים לחיל השריון, ושוחח עם המתגייסים החדשים על תפקידו המכריע של הטנק בשדה הקרב המודרני.
חטיבה 401 צפויה לחזור בקרוב לפעילות ברצועת עזה, בעוד שניידר ואנשיו מתמודדים עם המעבר בין שגרת לחימה ממושכת לימים של רגיעה זמנית.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה