ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט ניסה לפני מספר חודשים לחזור אל מוקדי הכוח הפוליטיים, ופנה בעצמו לגלעד ארדן. המטרה: לבחון שיתוף פעולה משותף לקראת הבחירות הקרובות. התשובה שקיבל הייתה חד וברור, לא.
צילום: צילום: Frank Grass from USA / CC BY 2.0 / ויקימדיה קומונסהפנייה התרחשה עם חזרתו של ארדן לישראל, לאחר תקופה בה כיהן כשגריר ישראל באו"ם. בנט, שמחפש דרך לחזור למרכז המפה הפוליטית, ראה בארדן שותף פוטנציאלי. לפי הדיווח, ארדן סירב להצעת הפגישה עצמה, ופגישה בין השניים לא התקיימה בכלל.
הסירוב לא נפל מהשמיים. ארדן מסתייג באופן פומבי וגלוי מממשלת השינוי, הממשלה שבנט הוביל לצד יאיר לפיד. כל מי שהיה חלק מאותה קואליציה נחשב בעיניו לגורם שלא יזכה לשיתוף פעולה, לא כל שכן להצעה לרוץ יחד.
מלשכת בנט נמסרה תגובה שנשמעת יותר כמו כרזת בחירות מאשר כהכחשה. "ראש הממשלה לשעבר בנט פועל וימשיך לפעול לייצר ממשלה ציונית כדי שנתקן ביחד את ישראל", נמסר. תגובה שמתעלמת לחלוטין מהסירוב הנחרץ שקיבל, ומנסה לצייר תמונה של יעד משותף שבפועל אין לו כל אחיזה בשטח.
ארדן, מצידו, לא הסתפק בסירוב שקט. בראיון שקיים ברדיו הבהיר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים מה הקו של המפלגה החדשה שהקים. "מה שהכי חשוב היום לישראל זה שהממשלה הבאה שתקום כאן תהיה ממשלה ציונית רחבה שיש בה ייצוג לשני הגושים", אמר. לדבריו, רק ממשלה כזו תוכל להעביר רפורמה משפטית בהסכמה, ולא ממשלה צרה שכופה עמדות על הצד השני.
כשנשאל במפורש למי הוא מעדיף שיהיה ראש הממשלה הבא, נתניהו או גדי איזנקוט, השיב ארדן בהתחמקות מחושבת: "לא צריך לבחור צד. צריך לגרום שתהיה פה ממשלה ציונית רחבה". גם כשנשאל ישירות על העדפתו בין נתניהו, איזנקוט או בנט, חמק שוב. "בבחירות האלה מה שאני מעדיף זה פחות משנה, כי אני רוצה לגרום לתוצאה ששני הצדדים ישבו יחד ולא תהיה פה ממשלה צרה". רק בנקודה אחת הוא לא השאיר מקום לפרשנות. כשנשאל אם יסכים לשבת בממשלה בראשות איזנקוט ויאיר גולן, ענה בלי לגמגם: "לא. אני ממש לא מתכוון לשבת בממשלה עם יאיר גולן, ואני לא מתכוון לשבת בשום ממשלה צרה".
מי שמכיר את ארדן משנים ארוכות יזכיר שהוא לא שחקן חדש בפוליטיקה הישראלית. הוא נכנס לזירה עוד ב-1994 כיועצו של אריאל שרון, וזכה לקרדיט לא מבוטל על גיוס התמיכה בקרב חסידי חב"ד לנתניהו בבחירות 1996, ניצחון שאיפשר לנתניהו להיכנס לתפקיד ראש הממשלה בפעם הראשונה. במשך השנים כיהן ארדן בכמה תפקידי שרות בממשלות נתניהו, בהם שר הביטחון הפנים, אך תחושת התסכול מכך שלא קיבל תפקיד מרכזי יותר הלכה והחריפה. הקמת המפלגה החדשה נתפסת בעיני חלק מהמעורים בפוליטיקה כניסיון להיפרד סוף סוף ממי שהיה, במשך שנים, המנהיג שלו.
הסירוב לבנט משתלב אפוא בתמונה ברורה. ארדן בנה לעצמו מסלול עצמאי, שמנסה למקם אותו כגורם מגשר בין הגושים ולא כגורם שנקשר לממשלת השינוי או לשותפיה. בעוד בנט מנסה לגייס שותפים לקראת הבחירות ומצייר עצמו כמי שיוצר ממשלה ציונית, ארדן מבהיר בפומבי שהוא לא מתכנן להיות חלק ממערך שכולל את מי שהיו שותפיו של בנט לשעבר.
השאלה שנותרת פתוחה היא לאן תוביל בפועל המפלגה החדשה של ארדן, ואיזה שיתופי פעולה, אם בכלל, יתקיימו לקראת יום הבחירות. בנט, מנגד, ימשיך כנראה לחפש שותפים אחרים, אחרי שספג סירוב ברור מגורם שסבר שיהיה קל יותר לגייס לצידו.
בנט ספג סירוב מארדן, שממשיך לסמן קו ברור נגד שותפיו הפוליטיים לשעבר לקראת הבחירות הקרובות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה