סוף תקופה בעיתון "הארץ". בני ציפר, עורך מוסף "תרבות וספרות" הוותיק, פוטר מתפקידו אחרי לא פחות מ-37 שנה. הוא יסיים את עבודתו באוקטובר הקרוב, ולא לבד: יחד איתו עוזבים גם העיתונאית נרי ליבנה והקריקטוריסט ערן וולקובסקי.
ציפר עצמו סיפר על הרגע הקשה בראיון לגואל פינטו בתוכנית "גם כן תרבות" בכאן 11. לדבריו, ההודעה נמסרה לו בפגישה עם המו"ל עמוס שוקן והעורך הראשי אלוף בן. "אמרו לי שלום, שלום ולא להתראות", חשף. "אני לא מתחנן על שום דבר. מה שהם החליטו, החליטו. העיתון הוא לא של אבא שלי".
מי שמכיר את ציפר יודע שהוא לא מהאנשים שבוכים בפומבי, אבל גם הוא הודה שזה כאב. "אני לא יכול להגיד שבכיתי, אבל בתוכי, כן, בתוכי הזלתי דמעה", אמר. ואז הוסיף משפט שנשמע כמעט כמו וידוי: "פתאום הבנתי מה אני עשיתי לאחרים, ושזה כאילו מגיע לי על מה שקרה לי".
אז מה בעצם עומד מאחורי גל הפיטורים הזה? מסתבר שהסיפור הרבה יותר גדול מציפר עצמו. נתוני חופש המידע חשפו כי תקציב הפרסום של לשכת הפרסום הממשלתית ב"הארץ" נחתך ביותר מחצי תוך שנתיים בלבד: מ-1.86 מיליון שקל בשנת 2023 לכ-715 אלף שקל בלבד בשנת 2025. זה בדיוק הסוג של מספר שגורם למחלקות שלמות להתכווץ.
הקיצוץ הזה לא נוגע רק לשלושת השמות שפוטרו השבוע. על פי ההסכם הקיבוצי שנחתם בין הנהלת העיתון לוועד העובדים, גל הצמצומים כולל זימון לשימוע של עד 19 עיתונאים, עורכים וצלמים, ועוד כ-16 עובדים ממחלקות המנהלה והסחר. משרתם של חמישה עובדים נוספים תצומצם באופן חלקי. גם מוסף "תרבות וספרות" עצמו, המוסף שציפר ערך במשך שלושה עשורים ויותר, צפוי להיסגר במתכונתו הנוכחית ולהתאחד עם מוסף "ספרים".
ציפר עצמו לא תלה את הפיטורים בגורם פוליטי ספציפי, אלא הסביר אותם כניסיון של ההנהלה "לרענן" את מצבת העובדים. "השנים עברו ורוצים כנראה לרענן. היום יש את הסיפור של הטראפיק, אז שיחפשו טראפיק. למוסף ספרותי אף פעם לא יהיה טראפיק, גם אם יעמדו על הרגליים האחוריות, כי הוא מיועד למעטים", אמר, בטון שנשמע כמו פרידה מעולם שהוא מרגיש שכבר לא שלו.
מעניין גם לשמוע איך ציפר מתאר את עצמו בעולם התקשורתי. הוא הודה בגלוי שפעל במכוון כדי לייצר עניין ציבורי ו"להיות סלב", בין היתר דרך החברות הקרובה שלו עם ראש הממשלה נתניהו ורעייתו שרה. "לא הייתי רק העורך האלמוני שעומד מאחורי הדפים, אלא גם הייתי החבר של ביבי ושרה, ואני עדיין", אמר. הוא גם הבהיר שהחברות הזו לא תיפגע מהפיטורים: "הידידות בינינו לא עומדת על כלום. זה לא שעכשיו שרה תרצה לתת לי שירים שלה שלא מיועדים לפרסום ולא יהיה לה איפה".
לגבי אירועי ה-7 באוקטובר, ציפר בחר להישאר מדוד: "אני לא מאשים את ביבי ב-7.10, אנחנו לא יודעים את מי להאשים בדיוק. גם אם כן, מה זה קשור לחברות שלנו? כשאתה במצוקה אז תהיה חבר".
ולסיום, תחזית לא אופטימית במיוחד לגבי העיתון שבו עבד כמעט ארבעה עשורים: "ברגע שיפסיק להתקיים מוסף 'תרבות וספרות', לדעתי יפסיק להתקיים עיתון 'הארץ'. האליטות הן תמיד מעטות וזו כל החוכמה. אני מרגיש בעולם של העיתונות כמו דינוזאור כבר, משהו פרימיטיבי".
מעניין לציין שגם נרי ליבנה, שפוטרה יחד עם ציפר, נמצאת בתקופה אישית מורכבת. רק ימים ספורים לפני הפיטורים היא חשפה בטור שלה שהיא מתמודדת עם מחלת הפרקינסון, אחרי שאיבוד ארנק עם תעודת עמותת פרקינסון הוביל אותה להחלטה לשתף את הציבור. עורך העיתון אלוף בן, כשנשאל על הפיטורים של ליבנה ווולקובסקי, בחר שלא להגיב: "אינו מגיב בעניינים אישיים כאלה", נמסר בשמו.
בינתיים ברור שגל הצמצומים ב"הארץ" רחוק מלהסתיים, וייתכן שנשמע בקרוב על עוד שינויים במערכת. מי שגדל על מוסף "תרבות וספרות" של ציפר יצטרך להתרגל לעיתון קצת אחר.
פרידה סוערת ומרגשת מעורך ותיק, על רקע משבר כלכלי עמוק שמטלטל את התקשורת הישראלית.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה