מדד המחירים עלה ביולי ב-0.3%; האינפלציה השנתית ירדה ל-1.5%

מדד המחירים לצרכן בישראל עלה בחודש יולי 2026 ב-0.3% לעומת החודש הקודם, כך נמסר. מדובר בעלייה מתונה יחסית, שממשיכה את התמונה המעורבת שמאפיינת את משק המחירים הישראלי בחודשים האחרונים, כאשר מצד אחד יש התייקרות חודשית, ומצד שני קצב האינפלציה השנתי דווקא ממשיך להתמתן.

שיעור האינפלציה השנתי, שמחושב לפי השינוי במדד ב-12 החודשים האחרונים, ירד מ-1.6% בחודש הקודם ל-1.5% בלבד. הירידה הזו לא נובעת דווקא מהאטה אמיתית בקצב עליית המחירים בהווה, אלא מפעולה חשבונאית פשוטה: מהחישוב השנתי נשמט המדד של יולי 2025, שהציג אז עלייה חדה יחסית של 0.4%. כשהחודש הישן והיקר יוצא מהחישוב, והחודש החדש נכנס עם עלייה מתונה יותר, התוצאה היא ירידה בשיעור האינפלציה השנתי, גם אם בפועל המחירים ממשיכים לעלות מדי חודש.

התופעה הזו, שמוכרת לכלכלנים כ"אפקט בסיס", חשובה להבנה. היא מזכירה שכל נתון אינפלציה שנתי הוא בעצם תמונת מצב יחסית, שתלויה לא רק במה שקורה היום אלא גם במה שקרה בדיוק לפני שנה. קורא שרואה כותרת על "ירידה באינפלציה" עלול לחשוב שהיוקר בישראל נבלם, בעוד שבפועל מדובר בעיקר בהיצמדות מתמטית לנתון שיצא מהמדגם.

העלייה החודשית נבעה בעיקר משלושה סעיפים מרכזיים. סעיף התחבורה עלה ב-1.4%, התרבות והבידור התייקרו ב-1.1%, והדיור עלה ב-0.7%. מנגד, נרשמו הוזלות משמעותיות: מחירי ההלבשה וההנעלה צנחו ב-4.6%, הירקות והפירות הטריים ירדו ב-3.5%, הריהוט והציוד לבית ירדו ב-0.7%, וסעיף השונות ירד ב-0.4%.

נתון בולט נוסף שעלה מהמדד הוא בלימת הירידה במדד מחירי הדירות. בחודשים האחרונים נרשמה מגמה של ירידה מסוימת ברכיב הדיור, שנחשב לאחד הרכיבים המשפיעים ביותר על תקציב הבית הישראלי הממוצע. עצירת הירידה הזו מעלה שאלה מרכזית: האם מדובר בהתייצבות זמנית, או בסימן ראשון לכך ששוק הדיור חוזר למגמת עלייה לאחר תקופה של האטה יחסית.

מדד מחירי הדירות נחשב לאחד המדדים הרגישים ביותר מבחינה ציבורית וכלכלית כאחד, מכיוון שהוא משפיע ישירות על שכר הדירה ועל יכולת הרכישה של משקי בית צעירים. כל שינוי במגמה שלו נבחן בקפידה על ידי בנק ישראל, משרד האוצר וגם על ידי משקי בית שממתינים להחלטה על שכירת דירה או רכישתה.

שוק השכירות ממשיך להכביד על משקי הבית בישראל. שוכרים שחידשו חוזה שכירות רשמו עלייה ממוצעת של 2.6% במחיר, בעוד ששוכרים חדשים, בדירות שבהן הייתה תחלופת שוכר, נדרשו לשלם עלייה חדה של 4.7%. בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הבהירו כי מדובר בקירוב לשינוי השנתי בשכר הדירה, מאחר שאצל רוב השוכרים המחיר אינו משתנה במהלך תקופת החוזה, שבה נקבע שכר דירה חודשי קבוע ללא מנגנון הצמדה.

מדד מחירי הדירות, שאינו נכלל במדד המחירים לצרכן, עלה ב-0.1% בלבד בהשוואה בין העסקאות שבוצעו במאי ויוני לעסקאות שבוצעו באפריל ומאי. מחירי הדירות החדשות עלו באותה תקופה ב-0.5%. בפילוח לפי מחוזות נרשמו עליות של 1.8% בירושלים, 1.5% בחיפה, 0.9% בצפון ו-0.7% בדרום, לעומת ירידות של 1.0% במחוז המרכז ו-0.7% בתל אביב.

בהשוואה שנתית, מדד מחירי הדירות ירד ב-1.5%. הירידה החדה ביותר נרשמה במחוז המרכז, שם צנחו המחירים ב-4.1%, ואחריו חיפה עם ירידה של 1.8% ותל אביב עם ירידה של 1.7%. מנגד, בירושלים עלו המחירים ב-1.8%, בצפון ב-1.6% ובדרום ב-0.1%. מחירי הדירות החדשות ירדו ב-2.0% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

לצד הירידה השנתית במדד, המחיר הממוצע של עסקת דירה ברבעון השני של 2026 עמד על 2.435 מיליון שקל, עלייה של 3.7% לעומת הרבעון הקודם ושל 7.9% לעומת הרבעון המקביל אשתקד, אז עמד המחיר הממוצע על 2.2557 מיליון שקל.

נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, רוני בריק, התייחס לעליות במחירי השכירות ואמר כי "המשך העלייה במדד מחירי השכירות הוא תוצאה ישירה של מחסור חמור בדירות להשכרה, שהולך ומחריף משום שהממשלה הרחיקה מהשוק את המשקיעים הפרטיים, שהם חלק מרכזי בהיצע הדירות להשכרה". לדבריו, "אי אפשר לצמצם את היצע השכירות ולצפות שמחירי השכירות לא יעלו. הממשלה חייבת להחזיר את המשקיעים לשוק ולייצר במהירות פתרונות אמיתיים של דיור להשכרה".

יעד האינפלציה שקבע בנק ישראל עומד על טווח של בין אחוז אחד לשלושה אחוזים בשנה. הנתון הנוכחי, של 1.5%, ממקם את ישראל בתוך הטווח הזה, אך קרוב יחסית לגבול התחתון שלו. מצב כזה מותיר לבנק ישראל מרחב תמרון מסוים בכל הנוגע להחלטות הריבית העתידיות, מאחר שאינפלציה נמוכה יחסית מפחיתה את הלחץ להעלות ריבית, ואף עשויה לפתוח פתח לדיון על הפחתתה בהמשך.

עם זאת, כלכלנים נוהגים להזהיר מפני קריאה חד ממדית של נתון בודד. מדד המחירים לצרכן מורכב מסל רחב של מוצרים ושירותים, וההתפתחות בכל אחד מהרכיבים, ממזון ועד תחבורה ומדיור ועד תקשורת, יכולה לספר סיפור שונה לגמרי מהממוצע הכללי. כדי להבין את התמונה המלאה, יש צורך לעקוב אחר מספר חודשים רצופים ולבחון האם מדובר במגמה יציבה או בתנודה חד פעמית.

השאלה המרכזית שעולה מהנתונים היא מה יקרה בחודשים הקרובים לרכיב הדיור. אם הבלימה בירידת המחירים תתפתח למגמת עלייה מחודשת, הדבר עשוי להשפיע לא רק על האינפלציה הכללית אלא גם על תחושת יוקר המחיה של הציבור הישראלי, שכבר שנים מתמודד עם עלויות דיור גבוהות במיוחד ביחס לשכר הממוצע.

הנתונים הבאים של מדד המחירים לצרכן, שיפורסמו בחודש הבא, יאפשרו לבחון האם מדובר בתחילתה של מגמה חדשה בשוק הדיור, או בתנודה חולפת בתוך מגמת התמתנות רחבה יותר. עד אז, בנק ישראל ומשרד האוצר צפויים לעקוב בקפידה אחר ההתפתחויות, במיוחד לאור הרגישות הציבורית הגבוהה לכל שינוי במחירי הדיור בישראל.