סבתא וסבא בני 75, דירה ששווה 3 מיליון שקל ועוד 2 מיליון בחסכונות. שני ילדים בשנות ה-50 שכבר מסודרים עם דירה משלהם, ושישה נכדים שנעים בין כיתה ז' לתואר שני. נשמע כמו משפחה נורמלית לגמרי, נכון? עד שמתחילים לחשוב מה קורה עם הכסף כשהם כבר לא יהיו כאן.
וכאן מתחיל הבלגן האמיתי. כי מסתבר שיותר ויותר משפחות בישראל שוקלות לדלג בכלל על דור הילדים, ולהעביר את הכסף ישר לנכדים. הרעיון נשמע נחמד על הנייר, "לתת לדור הצעיר התחלה טובה", אבל ברגע שמתחילים לחלק בפועל, מתברר שאין שום דבר "שווה" בחלוקה שווה.
בואו נדבר רגע על מה שקורה כשאין צוואה בכלל, כי אז החוק פשוט מחליט במקומכם, ולא תמיד בצורה שהייתם רוצים. חוק הירושה קובע סדר קשיח: הילדים תמיד קודמים לנכדים. נכד יורש רק אם ההורה שלו, כלומר הבן או הבת של הסבא והסבתא, נפטר לפניהם. במקרה של הזוג המדובר, אם לא נכתב שום דבר אחר, שני הילדים מקבלים 2.5 מיליון שקל כל אחד, והנכדים? כלום. אפס. שקל אחד. אז מי שבאמת רוצה לדלג דור, חייב לכתוב את זה במפורש בצוואה. אחרת החוק פשוט לא מכיר בכוונה הטובה.
עכשיו לחלק המעניין באמת, כמה שקל להסתבך בין הנכדים עצמם. נניח שלבן יש חמישה ילדים ולבת יש רק אחד. אם מחלקים שווה בשווה בין כל שישה הנכדים, כל אחד מקבל בערך 833 אלף שקל, אבל בפועל הענף של הבן מקבל 4.17 מיליון שקל ואילו הענף של הבת מקבל רק 833 אלף. אם לעומת זאת מחלקים שווה בין שני הענפים, כל צד מקבל 2.5 מיליון, אבל אז חמשת הנכדים בענף אחד מקבלים 500 אלף שקל בלבד כל אחד, בזמן שהנכד היחיד בענף השני זוכה ל-2.5 מיליון תמימים. פער של פי חמישה, בין שני נכדים, מאותה סבתא בדיוק. מעניין למה אף אחד לא מדבר על זה בשולחן שבת.
ויש עוד עניין: מה עושים עם נכד בן 12 שמקבל ירושה? הוא הרי לא יכול פשוט לקחת את הכסף ולקנות לעצמו סקוטר יוקרתי. עד גיל 18 ההורים שלו הופכים אוטומטית לאפוטרופוסים על הרכוש, מה שאומר שהכסף שנועד "לדלג" מעל דור ההורים חוזר בעצם אליהם דרך הדלת האחורית. אם רוצים באמת שהכסף יישאר מנוהל בידיים אחרות עד שהנכד יבגר, אפשר וכדאי למנות נאמן בצוואה. אחרת, ההורים "המדולגים" הופכים בכל זאת לשומרי סף.
ולמי שחושב שהפתרון הוא פשוט לקנות דירה על שם הנכד, יש חדשות פחות טובות. מבחינת מס הרכישה, החוק רואה בהורים ובילדים הקטינים שלהם יחידה אחת. אז אם להורי הנכד כבר יש דירה, הרכישה על שם הקטין תיחשב "דירה נוספת" ותחויב במס גבוה בהרבה, אפילו אם הכסף כולו הגיע מסבא. יש תקדים משפטי שבו סבא רכש 12 דירות על שם נכדיו וקיבל דרישת מס של 2.5 מיליון שקל. בית המשפט לא התרשם מהכוונה הטובה.
נקודה מעניינת נוספת, אין בישראל מס ירושה. הוא בוטל עוד ב-1981, אז לפחות בעניין הזה אפשר לנשום. אבל ברגע שהיורש מוכר את מה שקיבל, המס כן מגיע. אם מדובר בדירת מגורים ומתקיימים כל התנאים, כולל שהמוריש החזיק דירה אחת בלבד, אפשר למכור בפטור עד תקרה של כ-5 מיליון שקל. נכד נחשב "צאצא" לצורך זה בדיוק כמו ילד, אז לפחות פה אין הבדל בין הדורות.
ואם חושבים שדירה שלמה עדיפה על כסף מפוצל, גם כאן מחכה מלכודת. חלוקה שווה של דירה אחת בין שישה נכדים הופכת אותם לשישה שותפים באותו נכס, בגילאים שונים לגמרי ועם צרכים שונים לגמרי. כל שותף יכול בכל רגע לדרוש למכור את הדירה, גם אם החמישה האחרים דווקא רוצים להשאיר אותה במשפחה. מומלץ לחשוב על חלוקה שמתאימה לנכס ולא רק לאחוזים, למשל דירה שלמה לנכד אחד וכסף נזיל לשאר. זה חוסך המון עוגמת נפש בהמשך.
אז מה בעצם עושים? עורכי דין ממליצים לא להחליט לפי הרגש של הרגע, אלא לשבת ולתכנן: לבדוק מה כל נכד באמת צריך, איך מונעים שותפות כפויה בנכסים, ולוודא שהמוטבים בביטוחים ובקרנות הפנסיה מעודכנים, כי הם גוברים על מה שכתוב בצוואה. וכן, לעדכן את הצוואה בכל אירוע משמעותי בחיים, לא רק פעם אחת ולשכוח ממנה במגירה.
עם 5 מיליון שקל ושישה נכדים, אין תשובה אחת נכונה, אבל יש הרבה דרכים להסתבך אם לא מתכננים מראש.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה