שיעור הצבעה של 50 עד 55 אחוז בלבד. זה המספר המביך שמלווה את הפריימריז בליכוד שנה אחר שנה, בזמן שמפלגות אחרות בעולם כבר מזמן עברו למאה העשרים ואחת. הפרשן הפוליטי עמית סגל חושף היום ניתוח מטלטל על הסיבה האמיתית שבגללה ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך להדבק בהצבעה הידנית המיושנת, ולא, זה לא רק עניין טכני.
צילום: נוצר באמצעות AIלפי הניתוח, בהצבעות ידניות בפריימריז של הליכוד נרשמים בעקביות שיעורי הצבעה נמוכים יחסית, בין 50 ל-55 אחוז מכלל המתפקדים. לשם השוואה, במפלגת העבודה בעבר, בתקופתו של בנימין בן אליעזר המכונה "פואד", הגיעו לשיעורים גבוהים יותר של 60 עד 70 אחוז, אך סגל מציין בגלוי כי הדבר קרה "לרוב עקב זיופים".
התמונה משתנה לחלוטין כשעוברים להצבעה דיגיטלית. סגל מצביע על הפריימריז של המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, שם שיעור ההצבעה מזנק ל-85 אחוז ואף מעבר לכך. הפער העצום הזה מעלה שאלה מטרידה: אם אפשר להגיע לכזה שיעור השתתפות, למה הליכוד לא עושה את זה?
התשובה, לפי סגל, קשורה ישירות לחששות שליוו את נתניהו במשך שנים. "היה לו בראש התערבות של מדינה זרה כדי להרוס את הרשימה", כתב הפרשן, ותיאר כיצד ראש הממשלה פחד ממתקפות סייבר שיפגעו במערכת ההצבעה הדיגיטלית. רק אחרי בחירות 2022 השתכנע נתניהו, כך לפי הניתוח, שהמערכת אכן בטוחה מבחינה טכנולוגית.
אז אם החשש הטכני כבר לא קיים, למה עדיין לא עברו לדיגיטל? כאן מגיע החלק המטלטל באמת. סגל מציע הסבר אחר לגמרי, שקשור לא לטכנולוגיה אלא לכוח פוליטי פנימי. ככל שמספר המצביעים בפריימריז גדל, כך נחלש כוחן של הקבוצות המאורגנות בתוך המפלגה, ובראשן הגורמים המזוהים עם דוד ביטן וחיים כץ. אלה מסתמכים על יכולת גיוס ממוקדת של מתפקדים, יכולת שמאבדת מערכה ככל שיותר אנשים "מן השורה" משתתפים בהצבעה.
"הניחוש שלי הוא שהבעיה של נתניהו הפעם היא דווקא המצביעים החופשיים", כתב סגל במפורש, ובכך חשף את הדינמיקה הפנימית שמניעה את ראש הממשלה. כדוגמה מובהקת לכך הוא מציין את חברת הכנסת טלי גוטליב, שלדבריו אינה מופיעה כלל בדילים הפוליטיים המסורתיים של הליכוד, אך מחזיקה בכוח הצבעה משמעותי בקרב מתפקדים בודדים שאינם קשורים למנגנונים המאורגנים.
צילום: נוצר באמצעות AIלעומתה, מציג סגל את הדוגמה ההפוכה: חיים כץ, ששריונו במקום בטוח ברשימה הובטח, קיבל בתמורה השפעה על מינוי אנשים מטעמו ברשימת המומלצים הגדולה של התעשייה האווירית. כך, לפי הניתוח, נשמר האיזון הישן שבין דילים פוליטיים לבין תוצאה נשלטת, איזון שהצבעה דיגיטלית עלולה לערער מהיסוד.
בסיכום הניתוח שלו, סגל לא חוסך בביקורת. לדבריו, אילו הליכוד היה פותח את שורותיו ומאמץ הצבעה דיגיטלית מלאה, המפלגה הייתה יכולה להגיע למאות אלפי מצביעים חדשים, כאלה שלא מוכנים "למכור את נשמתם" בתמורה לדיל פוליטי. התוצאה, הוא טוען, הייתה "נבחרת טובה בהרבה מזו שתיבחר כנראה הלילה".
הניתוח של סגל מצטרף לוויכוח מתמשך על אופי הפריימריז במפלגות הגדולות בישראל, ועל השאלה עד כמה הן משקפות באמת את רצון חבריהן מול האינטרסים של בעלי הכוח הפנימיים. בינתיים, הפריימריז בליכוד ממשיכים להתנהל בשיטה הישנה, וכל עוד המצב הזה נמשך, השאלה של סגל תישאר פתוחה.
עמית סגל מציג ניתוח חד: כוחם של המצביעים החופשיים, לא חששות אבטחה, הוא שמונע מהליכוד לעבור להצבעה דיגיטלית.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה