ליברמן הציג תוכנית להפלת נתניהו, בצל הקרע באופוזיציה

יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן יצא הבוקר במסמך אסטרטגי חסר תקדים: חמישה עקרונות ברורים שאמורים, לשיטתו, להוביל להפלת ממשלת נתניהו בבחירות הקרובות. ההצהרה הדרמטית מגיעה בדיוק ברגע שבו גוש האופוזיציה עצמו נסדק מבפנים, כאשר בין שר הביטחון לשעבר בני גנץ לבין גדי איזנקוט וחילי טרופר מתגלעת מחלוקת עקרונית ומטלטלת על עתיד היחסים עם נתניהו.

צילום: צילום: Edward Kaprov photojournalist / CC BY-SA 3.0 / ויקימדיה קומונס

ליברמן, שפרסם את דבריו ברשת, לא חסך במילים. "כשהעתיד של כולנו מונח על השולחן, אסור לנו לקחת סיכונים מיותרים", כתב. "רק היצמדות לאסטרטגיית הגוש תבטיח לנו את הנהגת המדינה". לדבריו, אם שיעור ההצבעה הכולל בבחירות הקרובות יגיע ל-76 אחוזים, המטרה של "החלפת ממשלת 7 באוקטובר" תושג. לכן, הוא קורא לרכז מאמצים ולדרבן את הבוחרים.

העיקרון השני שמעלה ליברמן חד וברור: אסור לאפשר סכסוך בין השותפים העתידיים בקואליציה. "אסור לאפשר קניבליזם פוליטי בתוך הגוש", כתב, והתחייב שלא יהיו צירים או בריתות פנימיות זו נגד זו. לדבריו, הדרישה שכבר עכשיו כל מפלגות האופוזיציה יצהירו מי יהיה מועמדן לראשות הממשלה היא "טעות קשה, הנובעת מחוסר ניסיון פוליטי".

ליברמן לא שכח להזכיר את הכישלון של יש עתיד בבחירות האחרונות. לדבריו, המפלגה זכתה אז ל-24 מנדטים, "הישג מדהים", אך בסופו של דבר כל האופוזיציה ישבה מחוץ לממשלה. "אכלנו עם כל תושבי המדינה חצץ ומרורים, ולכן אסור שזה יקרה שוב", כתב. את המסמך הוא סיים בקריאה לחבריו לאופוזיציה להיצמד לאסטרטגיה הגושית ולא לסטות ממנה.

אלא שדווקא ברגע שליברמן קורא לאחדות, מתברר שהאחדות הזו רחוקה מלהתקיים בפועל. לפי דיווחים, נפתלי בנט וליברמן עצמו התעוררו בשבוע שעבר, כל אחד בנפרד, נחרדים מפרסום לפיו אם לא יושג רוב מינימלי של 61 מנדטים, גדי איזנקוט מתכוון להקים ממשלת מיעוט "בעלת רוב ציוני ברור", ולנסות להרחיבה בהמשך, בלי לבקש דבר מהסיעות הערביות. בשני המחנות משוכנעים שאיזנקוט פועל בניגוד לרוח הגושית.

מאחורי הסיפור מסתתרת מחלוקת עמוקה בהרבה מאשר יריבות אישית. בני גנץ, גדי איזנקוט וחילי טרופר, שהיו שותפים פוליטיים בבחירות הקודמות ופרשו יחד מממשלת החירום שהוקמה אחרי 7 באוקטובר, מוצאים את עצמם היום בשני צדדים של קו שבר. שלושתם מבקשים להחליף את הממשלה הנוכחית ואת נתניהו, אבל השאלה מה קורה אחרי הבחירות מפרידה ביניהם.

גנץ, שנכנס פעמיים לממשלת אחדות עם נתניהו ושילם מחיר ציבורי כבד אחרי הסכם הרוטציה של 2020, מבלי שקיבל בסופו של דבר את ראשות הממשלה, גיבש מסקנה חדה: אסור שהבחירות הבאות יסתיימו שוב בממשלת גוש אחד בלבד. לשיטתו, אם גוש האופוזיציה ישיג רוב, עליו להציע לליכוד שותפות מרכזית, ואם גוש נתניהו ינצח, אין לפסול הצטרפות לממשלה רחבה ומאוזנת. הבחירה הזו, לדבריו, מבוססת על הלקח שהכרעת מחנה אחד בלבד אינה מרפאת את השסע החברתי אלא מעמיקה אותו.

איזנקוט וטרופר, לעומת זאת, פועלים באותו כיוון של איחוי קרעים חברתיים, אך מגיעים למסקנה הפוכה: המטרה המרכזית עבורם היא להחליף את נתניהו ולמנוע את המשך שלטונו, גם אם המחיר הוא המשך חרם פוליטי. שותפים נוספים במחנה גנץ, דדי שמחי ויולי אדלשטיין מ"אחדות", הציגו קו דומה לזה של גנץ: מי שיקבל את המנדט להרכיב ממשלה יידרש להגיש הצעה הוגנת למנהיג המחנה השני, ובמידה שכזו הצעה תוצע, הם יהיו מוכנים לתמוך בממשלה רחבה, בין אם בראשה יעמוד נתניהו ובין אם איזנקוט.

המחלוקת בין גנץ לאיזנקוט וטרופר צפויה להעמיק ככל שמתקרבות הבחירות, ולהעמיד את גוש האופוזיציה בפני שאלה שלא ניתן להתחמק ממנה: האם הפוליטיקה הישראלית תמשיך להתנהל דרך חרמות הדדיים, או שתחזור לממשלות רחבות שבהן שני המחנות הגדולים נדרשים לחיות זה לצד זה. ליברמן, מצדו, ימשיך ככל הנראה לדחוק בכל השותפים להימנע מהצהרות מוקדמות שעלולות לפרק את הגוש עוד לפני יום הבחירות.