ספינות "חשוכות": כך ארה"ב והמפרץ עוקפות את האיום האיראני

מנוף הלחץ המרכזי של איראן במפרץ הפרסי נשחק לנגד עיניים. שר האנרגיה האמריקאי חשף כי ביום שלישי בלבד סייע צבא ארצות הברית להעביר דרך מצר הורמוז יותר מ-15 מיליון חביות נפט ומוצרי נפט. כשמצרפים לכך את הכמויות המוזרמות בצינורות היבשתיים, היקף היצוא הכולל מהאזור מתקרב ל-20 מיליון חביות, מספר שמרוקן מתוכן את האיום האיראני להשתלט על אחד מצווארי הבקבוק החשובים בעולם לאספקת אנרגיה.

מדובר בהפיכה שקטה אך דרמטית באסטרטגיה של מדינות המפרץ. במקום להיכנע לאיום הצף על סגירת המצר, הן פיתחו יחד עם הצבא האמריקאי מנגנון עוקף שמצליח לשמור על זרימת הנפט כמעט כרגיל, תוך צמצום מרבי של החשיפה לטילים ולכטב"מים האיראניים.

השיטה שחושפת את התמונה המלאה קרתה כבר בסוף יולי. ב-31 בחודש, זמן קצר אחרי השעה 14:00, נעלמה לפתע מכלית הענק "קיקו" ממערכות המעקב הימי מול חופי דובאי. היא לא טבעה ולא נעצרה, המשדר שמאפשר לעקוב אחריה פשוט כובה. רק למחרת בבוקר חזר האות לפעול, הפעם כבר בצדו השני של מצר הורמוז.

המקרה של ה"קיקו" הוא רק דוגמה אחת לתופעה שהפכה נפוצה. חברות נפט מסעודיה, כווית, קטאר ואיחוד האמירויות מפעילות באופן שיטתי מכליות "חשוכות": ספינות שמעמיסות נפט בתוך המפרץ הפרסי, מכבות את משדרי ה-AIS ממש לפני החצייה ועוברות את מצר הורמוז מבלי לשדר את מיקומן. חלק מהמסעות הללו מתבצעים בלילה, ולעיתים בליווי צמוד של הצי האמריקאי.

לפי חברת המעקב הימי Kpler, כ-80 אחוזים מהתנועה במצר בתקופה שנבדקה התבצעה בלי שידור נתונים כלל. הספינות נעות קרוב ככל האפשר לחופי עומאן, מרוחקות מטווח האיום האיראני, ורק כאשר הן מגיעות למפרץ עומאן הן נפגשות עם מכליות אחרות הממתינות מחוץ לאזור המסוכן ומעבירות אליהן את המטען בלב ים. משם ממשיך הנפט אל הלקוחות בעולם, בעוד המכליות ששימשו לחציית הורמוז חוזרות פנימה לסבב נוסף.

הסיכון בפעולה הזאת אינו תיאורטי. ה"קיקו" עצמה נפגעה כחודש קודם לכן מכטב"ם איראני, שלמרבה המזל לא התפוצץ. באותו שבוע הותקפו גם שתי ספינות נוספות השייכות לאיחוד האמירויות. אך למרות הסכנה, קצב היצוא לא נבלם: לפי משרד האנרגיה האמריקאי, בין 8 ל-9 מיליון חביות נפט עוברות במצר הורמוז מדי יום, כמות כפולה מההערכות שהתבססו על נתוני המשדרים בלבד.

מעקב שבוצע במשך יומיים במפרץ עומאן זיהה יותר מתריסר העברות בין מכליות. לאחר קבלת המטען המשיכו הספינות ליעדים בסין, טאיוואן, דרום קוריאה, הפיליפינים, וייטנאם ותאילנד. ה"קיקו" עצמה, אחרי שחצתה את הורמוז, עגנה סמוך לפוג'יירה שבאיחוד האמירויות, לצד מכלית יוונית נוספת בשם "נייב אלקטרון". תמונות לוויין מ-7 באוגוסט תיעדו את השתיים בהעברת נפט בלב ים. הן נשארו יחד כשבוע, ואז יצאה "נייב אלקטרון" עמוסה לנינגבו שבסין, בעוד ה"קיקו" נותרה באזור עד ה-14 באוגוסט, אז כיבתה שוב את המשדר וחזרה למחרת למפרץ הפרסי בדרכה לקטאר.

מעבר לתחבולת המכליות החשוכות, מדינות המפרץ גם מנתבות פיזית חלק מהנפט מחוץ לטווח האיראני. סעודיה הסיטה כחמישה מיליון חביות ביום לצינור מזרח-מערב, שמעביר את הנפט ישירות לנמל ינבוע על חוף הים האדום, הרחק מהמפרץ הפרסי. יצרניות נוספות באזור הצליחו לנתב עוד כשני מיליון חביות ביום מחוץ להורמוז. גם מחוץ למזרח התיכון גדלה התפוקה: ברזיל, גיאנה וונצואלה הוסיפו יחד יותר ממיליון חביות ביום, וארצות הברית תרמה מאות אלפים נוספים.

עם זאת, מדובר בפתרון יקר ומסוכן שלא יכול להימשך ללא הגבלה. במהלך המלחמה הידלדלו מלאי הנפט העולמיים בהיקף של עד 1.9 מיליארד חביות. ארצות הברית נאלצה לשחרר 400 מיליון חביות ממאגר החירום שלה, וגם סין נשענה במידה רבה על העתודות שצברה מראש ומגבילה כעת מכירת תזקיקים לחו"ל כדי להימנע ממחסור מקומי. במקביל נפגעו בתי זיקוק במזרח התיכון, יצוא הדלק מהאזור הואט, ומתקני נפט ברוסיה הותקפו בידי אוקראינה.

מחיר הנפט כבר מתקרב ל-100 דולר לחבית, והמאבק על מצר הורמוז ממשיך להכביד על מחירי הבנזין, הסולר והדלק למטוסים ברחבי העולם. אלא שהיכולת של השוק ושל הצי האמריקאי למצוא דרכים חלופיות להעברת האנרגיה היא שמנעה עד כה זינוק חריף הרבה יותר. איראן, שהמרה על הורמוז ככלי לחיצה אסטרטגי, מגלה בפועל שהמנוף הזה הולך ומאבד מעוצמתו, בזמן שהתמונה בשטח נקבעת יותר ויותר על ידי הצי האמריקאי והדבקות של מדינות המפרץ בהמשך היצוא בכל מחיר.

מדינות המפרץ ממשיכות בינתיים לפתח את שיטת המכליות החשוכות, וגורמים בשוק האנרגיה מעריכים כי ככל שהמלחמה תימשך, כך יגדל השימוש בטקטיקה הזו, גם במחיר הסיכון הביטחוני הגובר על הספינות והצוותים.