בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורה של חברת דפוס אופסט עמנואל, בבעלותו וניהולו של עמנואל ענו, והותיר על כנו פיצוי של 500 אלף שקל שהוטל עליה בגין פגיעה בהתארגנות עובדיה בהסתדרות. מדובר בסכום גבוה במיוחד עבור חברה פרטית המעסיקה פחות מ-100 עובדים, הפועלת בראשון לציון כבר כחמישים שנה.
ממלא מקום נשיא בית הדין הארצי, השופט אילן איטח, קבע כי החברה פעלה באופן שיטתי כדי לסכל את ההתארגנות, ואף השתמשה בטענות כוזבות נגד העובדים שהובילו אותה. במקביל הוכרה ההסתדרות באופן רשמי כארגון העובדים היציג בחברה.
אחד המקרים החמורים ביותר שנחשפו בהליך התרחש רק 17 דקות אחרי שההסתדרות הכריזה על יציגותה בדפוס. עובד פעיל בוועד הפעולה זומן לשימוע לפני פיטורים. השימוע בוטל בתחילה בעקבות דרישת עורכי הדין של ההסתדרות, אך כעבור עשרה ימים זומן העובד שוב, על בסיס טענות שהתבררו כחסרות בסיס לחלוטין, ופוטר. החברה אף ניסתה להתנות את החזרתו לעבודה בכך שיפסיק את פעילותו הארגונית, והגישה נגדו תביעה כספית שבית הדין הגדיר כ"תביעת השתקה". בית הדין קבע כי מדובר ב"פגיעה קשה בליבת חופש ההתארגנות".
מקרה נוסף שנדון בערעור מגלה תמונה דומה. עובד שהביע בפני מנהלת בחברה תמיכה בהתארגנות, זומן לשימוע לפני פיטורים כעבור כ-20 דקות בלבד. בשימוע נטען בפניו כי החברה שוקלת לצמצם את פעילות מכונת הצילינדר עליה הוא עבד ולכן תפקידו עלול להתייתר. אלא שמהקלטה שהוצגה בבית הדין עלה כי אותה מנהלת עצמה הודתה שהחברה מחפשת דווקא עובד נוסף לתפקיד הזה. בית הדין קבע כי השימוע שימש כאמצעי הרתעה נגד פעיל בהתארגנות, וכי מדובר בהפרה נוספת של התחייבות קודמת של החברה שלא לפגוע בהתארגנות העובדים.
מעבר לשני המקרים הללו, קבע בית הדין כי הנהלת הדפוס הפעילה, בסיוע גורם מקורב אליה, מכבש לחצים רחב היקף על העובדים כדי להניא אותם מהצטרפות להסתדרות ולשכנע את מי שכבר הצטרפו לחזור בהם. במסגרת זו נשלחו 37 הודעות ביטול חברות ביוזמת ההנהלה ובעידודה. בית הדין פסק כי מדובר בהתערבות בוטה, וכי להודעות הביטול אין כל תוקף משפטי, שכן הן ניתנו בתקופת "היציבות הארגונית" בת ששת החודשים שעליה נהנית ההסתדרות ממועד הכרזת היציגות, ומבלי שהעובדים פעלו מבחירה חופשית וללא לחץ.
בפסק הדין הובהר כי החוק מאפשר לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין כל הפרה של זכות ההתארגנות, כאשר תקרת הפיצוי המעודכנת עומדת על כ-262 אלף שקל להפרה. במקרה הנוכחי מדובר בשלושה אירועים נפרדים וחמורים, כך שהפיצוי הכולל בפועל אף אינו ממצה את מלוא התקרה האפשרית על פי החוק.
החברה טענה בערעור כי הפיצוי הגבוה עלול "להנחית עליה מכת מוות", בהיותה חברה המצויה ממילא בהפסדים. בית הדין דחה את הטענה וקבע כי שיעור הפיצוי נגזר ממכלול הנסיבות: חומרת ההפרות, היקפן, מעורבות ההנהלה הבכירה בהן, והעובדה שהחברה מסרבת עד היום לנהל משא ומתן קיבוצי עם ההסתדרות. לדברי איטח, "שיעור הפיצוי שנפסק אינו מבטא רק את הפגיעה שנגרמה לחופש ההתארגנות, אלא גם את הצורך בהגנה אפקטיבית על זכות זו באמצעות הרתעה מפני הפרתה". בהרכב שדן בערעור ישבו גם השופטים רועי פוליאק וחני אופק-גנדלר ונציגי הציבור שמואל ויסמן ושרון קיפר, שהצטרפו לעמדתו.
עורכת דין חנה שניצר-רהב, ראש הלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, מסרה בעקבות פסק הדין: "פסק הדין חזר וחידד את המסר החשוב, לעובדים זכות יסוד להתארגן, וזכות זו אינה נתונה לחסדי המעסיק. ההסתדרות תמשיך לפעול משפטית כנגד ניסיונות להרתיע עובדים או לפגוע בהם בשל מימוש זכותם להתארגנות במקומות העבודה". את הדפוס ייצגו עורכי הדין עמית לויתן ואלי כרוב, ואת ההסתדרות ייצגו עורכות הדין רחלי גולדפלד ועדית דוידוביץ.
פסק הדין הופך לחלוט, וההסתדרות צפויה להמשיך לדרוש מהחברה לפתוח במשא ומתן על הסכם קיבוצי, לאחר שזו נמנעה מכך גם לאחר החלטת בית הדין האזורי.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה