בית הדין הארצי: אסור לנכות תרומה משכר עובד ללא הסכמה בכתב

בית הדין הארצי לעבודה קיבל את עיקר ערעורן של מורות ברשת החינוך העצמאי, בתביעה ייצוגית שעניינה ניכוי כספים משכרן ללא הסכמה בכתב. בית הדין הורה להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, לצורך בירור עובדתי ומשפטי מחודש של הפרשה.

התביעה, בהיקף כספי של כ-28 מיליון שקל, הוגשה בשם עובדות ההוראה חנה רבקה הרטמן ותמר מלריך. לטענתן, במשך שנים נוכו משכרן 2% לטובת עמותת "קרן החינוך לתורה", וזאת ברוב המקרים בלי שנתנו לכך הסכמה בכתב. עד ראשית שנת 2021 בוצעו הניכויים כך גם כלפי אלפי עובדי הוראה נוספים ברשת.

בפסק דין שפרסם בית הדין הארצי נקבע עיקרון משמעותי: הסכמה בכתב היא תנאי מהותי, ולא רק ראייתי, לביצוע ניכוי משכרו של עובד לצורך תרומה. בית הדין הסביר כי חוק הגנת השכר נועד להגן על זכות הליבה של העובד לקבל את תמורת עבודתו, ולכן לא די בהוכחת הסכמה בעל פה או בהתנהגות כדי להצדיק ניכוי כזה. השופטים קבעו כי תרומה משכר דומה מבחינה רעיונית להתחייבות למתן מתנה, שגם בה נדרש כתב מפורש.

מנגד, החינוך העצמאי טען כי הניכוי בוצע בזיקה לקריאת גדולי התורה לתרום לקרן החינוך, במסגרת חובת מעשר הנהוגה בציבור החרדי. לאחר שעורכי הדין של המורות פנו בינואר 2021 למנכ"ל הרשת בטענה שהניכוי אינו חוקי, פנתה הרשת לכ-6,000 עובדי הוראה בבקשה להסדיר את הסכמתם בכתב. מתוכם ביקשו רק כ-1,180 עובדים, כ-20%, להפסיק את הניכוי.

בית הדין האזורי בתל אביב קבע בעבר כי ניתן לראות בכספים שנוכו "תרומה" לפי חוק הגנת השכר, בין היתר לאור מאפייני הציבור החרדי וקריאת מועצת גדולי התורה משנת 1953 לתמוך בחינוך העצמאי. לתיק הצטרפה גם היועצת המשפטית לממשלה, שהציגה עמדה חלוקה על קביעה זו. לטענתה, קרן החינוך משמשת בפועל "קופה קטנה" של הרשת למימון הוצאות שוטפות, ובהן הוצאות משפטיות, תשלומים לרשויות מקומיות, שכר עובדים והחזקת מבנים. עמדתה נשענה על עדות מנהל המחלקה לתנאי שירות בחינוך העצמאי ועל הדוחות הכספיים של הקרן.

בית הדין הארצי לא הכריע באופן סופי בשאלה אם הכספים שנוכו הם אכן "תרומה" כמשמעותה בחוק, לנוכח הזיקה שבין הקרן לרשת והשימוש שנעשה בכספים. בית הדין הבהיר עוד כי הסכמה בכתב שניתנה בדיעבד יכולה להוות עיגון מספיק לחוקיות הניכוי, כך שלא נקבעה בשלב זה חובת השבה גורפת של הכספים. בשל כך הוחזרו הסוגיות הללו לבית הדין האזורי, מבלי שבית הדין הביע עמדה על התוצאה הסופית.

שאלה נוספת שנותרה פתוחה נוגעת למועד שבו תוקן הליקוי: המורות טענו כי התיקון נעשה ב-1 בינואר 2021, ואילו החינוך העצמאי טען כי מדובר ב-1 ביוני 2022. גם סוגיה זו תוכרע בבית הדין האזורי ככל שיימצא לה משקל. בנוסף חויב החינוך העצמאי בהוצאות משפט בסך 40 אלף שקל בגין הליך הערעור.

להחלטה עשויה להיות משמעות כלכלית כבדה עבור הרשת, לאחר שהמדינה הודיעה כי לא תכסה חובות או פסקי דין שיוטלו על החינוך העצמאי. כלומר, אם ייקבע בהמשך ההליך כי הניכויים לא נעשו כדין ותוטל על הרשת חובת השבה, היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות הכספיות בעצמה. פסק הדין ניתן בהרכב בראשות ממלא מקום הנשיא אילן איטח, ובהשתתפות השופט רועי פוליאק, השופטת חני אופק גנדלר ונציגי הציבור ורדה אדוארדס ודובי רם.

התיק חוזר כעת לבית הדין האזורי לעבודה, שיצטרך להכריע אם הכספים שנוכו היו תרומה כדין או שימשו למימון הוצאות שוטפות של הרשת, ומה היקף ההשבה הכספית שידרשו ממנה.

בית הדין האזורי לעבודה יקבע בהמשך את גובה החשיפה הכספית בפועל של החינוך העצמאי.