חצי שנה למלחמה: טראמפ ניסה להפיל את המשטר באיראן - ונכשל

שישה חודשים אחרי שארצות הברית וישראל תקפו את איראן במטרה להפיל את המשטר האיראני, המזרח התיכון אכן השתנה. אבל לא כפי שתכננו האדריכלים של המבצע. איראן לא רק שרדה את חיסול בכירי ההנהגה שלה ואת שבועות ההפצצות הכבדות, היא אף הצליחה למצוא מנוף לחץ עוצמתי חדש: השליטה במיצרי הורמוז.

המערכה, שיזם דונלד טראמפ ב-28 בפברואר, נועדה להפיל את ההנהגה הדתית באיראן ולהחליף אותה בממשל פרו-מערבי. במקום זה, לדברי ברברה ליף, שגרירה לשעבר ועוזרת שרת המדינה למזרח התיכון בממשל ביידן, ארצות הברית וישראל קיבלו "משטר מוקשח וקיצוני במיוחד". "יהיה קשה במיוחד להתמודד עם זה, בלשון המעטה", אמרה ליף. לדבריה, הביטחון העצמי של איראן גדל במהלך החודשים, "היא לא רק יכולה לשרוד, היא יכולה לנצח ולעצב מחדש את המפה האזורית".

ערב פרוץ המלחמה, איראן נראתה פגיעה יותר מבכל נקודת זמן מאז פלישת עיראק בשנת 1980. המטבע האיראני קרס, מה שהצית את אחת ההפגנות הגדולות נגד המשטר בתולדות המדינה, שדוכאה באכזריות בינואר, כאשר אלפים נהרגו. ישראל וארצות הברית כבר הכו קשות במתקני הצבא והגרעין האיראניים במלחמה בת 12 הימים בקיץ הקודם, ובעלות בריתה של איראן נחלשו במלחמות שבאו בעקבות תקיפת חמאס ברצועת עזה ב-7 באוקטובר 2023.

אבל המגמה התהפכה זמן קצר אחרי התקיפות הראשונות של ארצות הברית וישראל. ההנהגה האיראנית הוחלפה במהירות, והאזרחים, שהתחבאו מפני המלחמה, התעלמו מהקריאות של התוקפים להתקומם שוב. איראן סגרה בפועל את מיצרי הורמוז, נתיב מסחר קריטי לנפט וגז, ותקפה מדינות מפרץ שמארחות כוחות אמריקאים, מה שזעזע את הכלכלה העולמית. טראמפ הסכים להפסקת אש באפריל וחתם על הסכם עם איראן ביוני, שקרס תוך שבועות.

כיום איראן נחושה להשליט שליטה קבועה על המיצר, לנצל אותו כדי להרתיע מפני התקפות עתידיות ולהבטיח ויתורים נוספים, בלי לוותר על תוכנית הגרעין השנויה במחלוקת שלה. זהו הימור מסוכן, במיוחד כשארצות הברית מהדקת את המצור וצפויה להטיל סנקציות נוספות על הכלכלה האיראנית המוכה. יואל גוזנסקי, מומחה לאיראן ולמפרץ הפרסי במכון למחקרי ביטחון לאומי בישראל, ציין כי "איראן הוכיחה שהורמוז מעניק לה מנוף משמעותי, אבל שיבוש ממושך פוגע גם בשכנותיה, בסין ובכלכלה העולמית, ומעודד חלופות למיצר". לדבריו, "הסכנה בטהראן היא לבלבל בין יכולת לשרוד לבין ניצחון, ולדרוש יותר ממה שהמנוף שלה יכול לספק".

עשרות שנים ארצות הברית התחייבה להגן על יצואניות הנפט העשירות במפרץ מפני תוקפנות חיצונית, באמצעות רשת בסיסים ענפה ברחבי האזור. ההסדר סייע לאבטח את שוקי האנרגיה העולמיים, הרתיע את עיראק של סדאם ואחר כך את איראן, ותרם להפיכת האמירויות הערביות המאוחדות ומדינות מפרץ אחרות למקלטים של שגשוג באזור תזזיתי. ההסדר נבחן בעבר, אך מעולם לא כך. איראן לא הסתפקה בתגובה לישראל, אלא כיוונה טילים וכטב"מים גם למדינות מפרץ שקיוו להישאר מחוץ למלחמה, פגעה בבסיסים אמריקאים ובתשתיות אנרגיה קריטיות, ומיצתה את מלאי המיירטים המתוחכמים של ארצות הברית.

מעבר לכך, איראן תקפה גם מתקני התפלת מים במדינות המפרץ, לצד הפגיעה בבסיסים האמריקאיים ובתשתיות האנרגיה, מה שעורר חשש ממשי ממתקפות עתידיות על אספקת המים והחשמל במדינות שכלל לא היו מעורבות בהחלטה לצאת למלחמה.

קריסטיאן קואטס אולריכסן, מומחה למפרץ במכון בייקר למדיניות ציבורית באוניברסיטת רייס, מסר כי "העובדה שהמלחמה החלה ללא יעד מדיני ברור ובניגוד לעצת שותפים אזוריים מרכזיים, וכי לא היו עדויות ברורות לתוכנית חלופית לאחר שהתקיפות הראשוניות נכשלו בהדחת המשטר האיראני, צפויה לערער את האמון בארצות הברית ברחבי האזור וייקח זמן לתקן זאת". בחודש שעבר, סעודיה חתמה על הסכם הגנה חדש עם פקיסטן וטורקיה, סימן מוקדם לכך שבעלות ברית אמריקאיות ותיקות עשויות לחפש הסדרי ביטחון חלופיים. עם זאת, האפשרויות שלהן מוגבלות, שכן, כדבריו, "אין חלופה בת קיימא לרשת ההגנה והביטחון המלאה עם ארצות הברית".

אולריכסן הוסיף כי מעבר להשלכות המיידיות באזור, הסדר העולמי הישן, שבמרכזו עמדה ארצות הברית כערבת הביטחון הבלעדית, נמצא בתהליך קריסה. לדבריו, מה שהיה פעם מערכת בריתות ברורה הופך בהדרגה לרשת מסובכת של יריבויות חופפות ובריתות אד-הוק, שבהן כל מדינה בוחרת לעצמה שותפים לפי צורך רגעי ולא לפי נאמנות ארוכת טווח.

מנגד, חיזבאללה הלבנוני, הנתמך על ידי איראן, שיגר טילים לישראל ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה, מה שהוביל לתקיפות אוויריות תגמוליות כבדות ולפלישה קרקעית נוספת. ישראל כבשה מחדש חלקים נרחבים מדרום לבנון, בנוסף לשליטתה על שטחים נרחבים בעקבות תקיפת ה-7 באוקטובר. הישגיה הטקטיים הרבים באים במחיר גובר של בידוד בינלאומי. ישראל מואשמת באופן נרחב בפשעי מלחמה ברצועת עזה, וראש הממשלה נתניהו הואשם על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בפשעים נגד האנושות, האשמות שישראל מכחישה בתוקף.

מקור דאגה גדול יותר עבור ישראל הוא השחיקה חסרת התקדים בתמיכה בארצות הברית. תהליך זה האיץ ככל שמבקרים ראו בישראל כמי שגררה את ארצות הברית למלחמה נוספת במזרח התיכון, טענה שממשל טראמפ אף חיזק לעיתים. עם התבססות המלחמה בקיץ למבוי סתום, מבקרים בוטים של ישראל זכו בפריימריז מפלגתיים מרכזיים בארצות הברית, ויותר ממחצית חברי בית הנבחרים הדמוקרטים הצביעו לקיצוץ הסיוע לישראל. גם הימין האמריקאי הגביר את הביקורת. בד בבד, הסיכוי לחיזוק קשרים עם מדינות נוספות הצטמצם, ונורמליזציה בין ישראל לסעודיה נראית מרוחקת מתמיד. אולריכסן ציין כי "העימותים שסחפו את האזור מאז 7 באוקטובר הביאו את הגורמים בסעודיה לראות בהנהגה הישראלית הנוכחית תורמת לחוסר יציבות אזורית, ולכן לא שותפה דיפלומטית ברת קיימא כרגע".

שישה חודשים אחרי שהמערכה החלה בהבטחה לעצב מחדש את המזרח התיכון, המציאות שהתקבלה שונה בתכלית מהחזון של יוזמיה. איראן מתעצמת תחת משטר קיצוני יותר, מדינות המפרץ מחפשות אלטרנטיבות לחסות האמריקאית, וישראל מתמודדת עם בידוד גובר תוך שהיא מתרחקת מהסכמי נורמליזציה. השאלה שנותרה פתוחה היא האם ארצות הברית וישראל יגבשו אסטרטגיה חדשה, או ימשיכו להתמודד עם תוצאות מלחמה שלא הביאה לאף אחד מהיעדים שהוצבו לה.