שומרים טלפונים ישנים במגירה? הטרנד שגורם לנו לאגור סתם

יש לכם מגירה, ארון או קופסה במחסן עם אייפון 4 שלא נדלק, טאבלט מ-2013 וכבלים שאף אחד כבר לא זוכר למה הם מתחברים. עד לפני שנה זה היה נקרא זבל אלקטרוני. היום, בזכות טרנד שהשתלט על הרשתות החברתיות, זה נקרא "וינטג׳".

העניין הוא שהרשתות מלאות בסרטונים של צעירים שקונים במכוון אייפון 4 או 5 ישנים, רק בשביל האסתטיקה. המצלמה הגרועה, המסך הקטן, האייקונים המרובעים, כל זה הפך לפתאום לסמל סטטוס נוסטלגי. והתוצאה היא שאנשים שמנסים לסדר את הבית ולהיפטר מערימת האלקטרוניקה הישנה שלהם, פתאום נתקעים. למה לזרוק אם אולי זה "יחזור לאופנה"?

אייפון 4 בארון: למה קשה כל כך להיפרד מהאלקטרוניקה הישנה

זו בדיוק התחושה שמככבת לאחרונה בפורומים של סדר וארגון. אנשים שהיו בתהליך מסודר של בדיקה אם המכשירים נדלקים, מחיקת מידע אישי, ובדיקת אפשרויות למכירה יד שנייה או מיחזור, מוצאים את עצמם עוצרים באמצע ושואלים את עצמם אם בכלל כדאי להיפטר מהדברים. הפחד מפספוס, אותו תחושה מוכרת שגורמת לאנשים לא למחוק אפליקציה או לא לזרוק בגד ישן, עובר עכשיו גם למגירת המכשירים החשמליים.

הבעיה המעשית היא שרוב האלקטרוניקה הישנה לא באמת מיועדת לשימוש יומיומי. סוללות ליתיום שלא נטענו שנים עלולות לנפוח, להתנפח או במקרים נדירים אפילו לדלוק. מכשיר שלא נדלק כבר, כמו הטאבלט הישן שרבים מגלים במגירה, כנראה לא הולך לחזור לחיים גם אם תשמרו אותו עוד עשר שנים בתור פריט וינטג׳. מומחי ארגון בית ממליצים להפריד בין שתי שאלות שונות לגמרי: האם המכשיר עובד ויש לו ערך שימושי, והאם יש לו ערך רגשי או נוסטלגי אמיתי מבחינתכם באופן אישי, לא מבחינת טרנד שראיתם ברשת.

אם אתם לא מעלים תוכן לרשתות החברתיות ולא ממש מתכננים להשתמש באייפון ישן בתור פריט אספנות שמוצג בבית, כדאי לשאול את עצמכם אם השמירה נובעת מרצון אמיתי או רק מפחד להחמיץ טרנד חולף. טרנדים ברשת מתחלפים כל שבוע. מכשיר שנשבר או לא נדלק לא הופך פתאום לשווה יותר רק בגלל שראיתם עשרה סרטונים על הנושא.

לגבי הפחד מדליפת מידע, זו בעיה שאפשר לפתור בלי לשמור את המכשיר עצמו. איפוס להגדרות יצרן, מחיקה מלאה של הזיכרון, ואף הוצאה פיזית של כרטיס הזיכרון או הכונן הפנימי במקרים של חשש קיצוני, פותרים את סוגיית הפרטיות בלי צורך להשאיר את המכשיר יושב בבית עוד שנה נוספת. חברות מיחזור אלקטרוניקה בישראל, כולל שירותי איסוף עירוניים בערים רבות, מבצעות מחיקה מאובטחת של נתונים כחלק מהתהליך.

אם יש מכשיר אחד או שניים שבאמת מרגישים לכם משמעותיים, אין שום בעיה לשמור אותם בצד כפריט זיכרון. אבל שמירה של כל הקופסה רק בגלל חשש כללי מהחמצה, בדרך כלל מסתיימת באותה קופסה יושבת עוד עשר שנים במחסן, עד שהיא הופכת לבעיה של מישהו אחר.

העצה הפשוטה ביותר שחוזרת שוב ושוב אצל מי שעוסק בסדר וארגון היא לתת לכל מכשיר שבועיים בקופסת "לא בטוח", ואם באמת לא נגעתם בו ולא התגעגעתם אליו, זה הזמן להיפרד. הטרנד ברשת ימשיך בלעדיכם, אבל המגירה הפנויה תישאר.