סגן-אלוף דור גדליה בן שמחון, מפקד גדוד 52 של השריון, נפל בקרב בדרום לבנון מפגיעת רחפן נפץ, יחד עם שלושת אנשי צוותו. אשתו, סגן-אלוף אריאל ביטון בן שמחון, קצינה מצטיינת בעצמה, נותרה לבדה עם שתי בנות קטנות. עכשיו, פחות משנה אחרי האסון, היא יוצאת לקורס מג"דים, ממשיכה בדיוק את המסלול שבעלה לא הספיק לסיים.
הזוגיות של דור ואריאל נבנתה כולה בתוך המערכת הצבאית. השניים הכירו לפני כשמונה שנים ותפקדו כזוג מפקדים בקבע שחלק שפה מקצועית משותפת, לצד תחרות בריאה על דרגות. "האמת שניצחתי רוב הזמן", סיפרה אריאל. "כשהתחתנו אני הייתי רב-סרן והוא היה רק סרן. הוא אפילו לא הסכים להצטלם איתי על מדים בהתחלה". בסוף השניים כן צילמו תמונות חתונה במדי צה"ל, וכשדור קיבל את דרגת הסגן-אלוף לפניה, אריאל אמרה: "זכיתי להעניק לו את הדרגה, לפחות זה. אבל עכשיו הקנאה אוכלת אותי, לא על הדרגה, אלא על הזמן שאבד".
דור עצמו רצה בשלב מסוים להשתחרר ולעבור לעבודה בחינוך הבלתי פורמלי. אריאל, כך היא מספרת, הייתה זו שדחקה בו להישאר בשירות. "בסוף כל תפקיד דור אמר שזה התפקיד האחרון שלו, ואני אמרתי לו: עוד קצת, אנחנו צריכים להישאר". תקופה קצרה לפני נפילתו, כשלמד בפו"ם והיה יכול לתפקד כאב במשרה מלאה, הוא אף הציע לה להשתחרר. אריאל נבהלה מהרעיון ואמרה לו: "תישאר, תהיה מג"ד". היום היא אומרת שהיא שלמה עם ההחלטה: "אלו היו החודשיים הכי יפים בשירות שלו. הוא קרן, הוא הרגיש משמעותי. הוא נפל בשיא".
גדוד 52 עבר טלטלות קשות מאז השבעה באוקטובר, כשלושה מג"דים נפצעו בזה אחר זה. דור הוקפץ מלימודיו כדי לפקד על הגדוד, הוביל אותו חודשיים בלבנון, כולל חציית נהר הליטני, עד לרגע שבו הטנק שלו נפגע. דור גדל בקיבוץ בית השיטה כאחד משישה אחים, כולם לוחמים קרביים. אמו, איריס, סיפרה שהעיסוק בסכנת הצבא ליווה את המשפחה תמיד, ושבין דור לחבריו היה אפילו הומור שחור סביב האפשרות שלא ישובו מהקרב.
הבשורה על נפילתו הגיעה לאריאל באמצע הלילה, כשהייתה לבדה בבית עם הבנות. "הם צעקו חיילים, ובראש אמרתי, חיילים זה בטוח, אני פותחת", היא משחזרת. רק כשהאלוף אורי גורדין ביקש להיכנס היא הבינה שמדובר במשהו אחר. את הבת הבכורה, איילה בת השלוש, אריאל בחרה לעדכן בצורה ישירה: "אמרתי לה: אבא מת והוא לא יחזור יותר. היא אמרה לי, אבל אני רוצה שהוא יחזור. אמרתי לה שגם אני, אבל זה לא יקרה".
למרות השכול הטרי, אריאל בחרה שלא לעצור. "אני יודעת שהוא היה גאה בי על הבחירה הזאת. הוא היה אומר לי: עופי על זה, לכי תגשימי את עצמך", היא אומרת על יציאתה לקורס המג"דים. בטקס פרידה שקיימה מבעלה היא אמרה: "דור אהובי, היית מפקד שהוא בן-אדם של אנשים. אני מבטיחה לך שאהיה חזקה כי ככה נבנינו, ואני מבטיחה לך שהבנות יכירו אותך".
סיפור נוסף של סגירת מעגל התרחש בשבוע האחרון בדרום לבנון, כשרב"ט יהודה מויאל הקריא קדיש בדיוק במקום שבו נפל אביו, רס"ב במיל' שאול מויאל, לפני כשנתיים. שאול, אב לעשרה ילדים ולוחם חוד בגדוד 8207, נהרג בקרב מול מחבלים בדרום לבנון באוקטובר 2024. יהודה, שהתגייס לחטיבת כפיר שבועות אחרי נפילת אביו, שירת עד כה בגדוד נצח יהודה ועמד עכשיו על אותה אדמה שבה נהרג אביו.
"החיים שלי השתנו בשבת פרשת בראשית בשעה שתיים בצהריים", סיפר יהודה על הרגע שבו שמע על נפילת אביו. לפני שנכנס עם גדודו ללחימה מעבר לגבול, הוא התקשר לאמו וביקש את ברכתה. "אמא בלי להסס נתנה לי את ברכתה ואמרה לי שיש לי משימה לסיים. אבא השאיר לי אותה", סיפר. מול גל אבנים שהוצב במקום ועליו דגל ישראל, עמד יהודה עם חבריו לנשק ואמר קדיש. "באדמה כאן נמצא חלק ממני שהשתנה ברגע שאבא נהרג. אבל אנחנו ממשיכים הלאה במשימה שאבא הותיר לנו".
יהודה חשף גם שיחה שהתקיימה בין אביו לאחיו לפני שיצא לקרב האחרון. "אחי שאל אותו: אבא, למה אתה הולך? יש לך עשרה ילדים, אתה משאיר פה משפחה. אבא ענה לו: מה יש לך? אני הספקתי הרבה בחיים והשארתי פה הרבה, שהצעירים יישארו". לדבריו, אביו ראה במשימה שלו להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם, וכיום, כשהיישובים חוזרים לפעילות, יהודה רואה בכך את התגשמות מורשתו. "היישובים שוב פורחים וצחוק הילדים נשמע בהם שוב. אבא לא כאן איתנו כדי לראות זאת, אבל זכינו וצוואתו התגשמה".
שני הסיפורים, של אריאל בן שמחון ושל משפחת מויאל, ממחישים כיצד בני משפחות שכולות בוחרים להמשיך את הדרך שהותירו אחריהם יקיריהם, בין אם בהמשך השירות הצבאי ובין אם בסגירת מעגל אישי במקום שבו נפלו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה