פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה ואחת המדעניות הבולטות שקמה לה מדינת ישראל, הלכה לעולמה היום (שני) בגיל 87. מכון ויצמן למדע, המקום שבו עבדה במשך עשרות שנים, הודיע על מותה.
יונת נודעה בעולם המדע בזכות מחקריה פורצי הדרך על מבנה הריבוזום, המנגנון התאי המכונה לא פעם "בית החרושת לחלבונים". היא הייתה הראשונה שגילתה את המנגנון השלם שלו, גילוי שהפך את שמה לשם דבר בקהילה המדעית העולמית.
על עבודתה זכתה יונת בפרס נובל לכימיה בשנת 2009, יחד עם שני חוקרים נוספים. היא הייתה האישה הישראלית הראשונה שזכתה בפרס נובל, ולא רק זו: היא הייתה גם האישה הראשונה בעולם שזכתה בפרס נובל לכימיה מאז שנת 1964. הישג שלא כל אחד יכול להתפאר בו.
אז מה בעצם היא גילתה? יונת פיצחה את המבנה התלת ממדי של הריבוזום, לאחר תקופה שבה חוקרים רבים חשבו שזה בכלל בלתי אפשרי. לפי מכון ויצמן, היא ועמיתיה ביצעו כ-25 אלף ניסיונות עד שהצליחו ב-1980 ליצור את גבישי הריבוזום הראשונים. עשרים וחמישה אלף ניסיונות. לא ויתרה, וזה בגדול הסיפור של הקריירה שלה.
בשנת 2000 הצוותים בהובלתה במכון ויצמן ובגרמניה הצליחו לקבוע לראשונה את המבנים המלאים של שתי תת-היחידות של ריבוזום חיידקי, הישג שכתב העת המדעי המכובד "סיינס" כלל בין עשר ההתפתחויות המדעיות החשובות של אותה שנה. שנה אחרי כן הראו הצוותים שלה כיצד סוגים חשובים של אנטיביוטיקה נקשרים לריבוזום החיידקי ומונעים ממנו לייצר חלבונים.
המחקר הזה לא נשאר על הנייר. הוא תרם באופן ישיר להבנת מנגנוני הפעולה של תרופות אנטיביוטיות, ולתחום שמעניין כל אחד מאיתנו יותר ויותר: עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה. במילים אחרות, בזמן שכולנו לוקחים כדור אנטיביוטיקה בלי לחשוב פעמיים, יונת הבינה בדיוק מה קורה בגוף ברמה המולקולרית.
עדה יונת נולדה בירושלים בשנת 1939 למשפחה שהתקשתה כלכלית. אביה נפטר כשהייתה צעירה, והיא התחילה לעבוד עוד לפני גיל 12. בהמשך למדה כימיה באוניברסיטה העברית, וב-1968 השלימה דוקטורט בקריסטלוגרפיה במכון ויצמן. ב-1970, אחרי השתלמויות בארצות הברית, חזרה לישראל והקימה במכון ויצמן את המעבדה הראשונה בארץ לקריסטלוגרפיה של חלבונים.
מלבד הנובל, יונת אספה במהלך השנים אוסף פרסים שמזכיר קלפי כדורגלן ותיק: פרס ישראל לכימיה (2002), פרס וולף (2007), מדליית ארליך-דרמשטטר הגרמנית (2007), פרס א.מ.ת, פרס לוריאל-אונסק"ו לנשים במדע (2008) ועוד שורה ארוכה של אותות הוקרה בינלאומיים. כ-40 אוניברסיטאות ברחבי העולם העניקו לה תוארי דוקטור לשם כבוד.
נשיא מכון ויצמן, פרופ' אלון חן, ספד לה במילים חמות: "עדה הייתה מדענית יוצאת דופן, שלא חששה לבחור בדרך שאחרים חשבו לבלתי אפשרית, ולצעוד בה בנחישות, בסקרנות ובאומץ במשך עשרות שנים". חן הוסיף כי "מורשתה של עדה גדולה אף מהישגיה המדעיים. היא הראתה לדורות של מדעניות ומדענים מה אפשר להשיג כשמעזים לשאול שאלות גדולות ולא מוותרים על חיפוש עיקש אחר תשובות".
במכון ויצמן ציינו כי יונת המשיכה לנהל מעבדה פעילה, לפרסם מחקרים ולקיים שיתופי פעולה מדעיים עד ימיה האחרונים. גם בגיל 87, עם כל הפרסים והכבוד, היא לא הפסיקה לעבוד.
עדה יונת, שהוכיחה שגם שאלה שנשמעת בלתי אפשרית שווה עשרים וחמישה אלף ניסיונות, הותירה מורשת מדעית שתמשיך להשפיע על מחקר האנטיביוטיקה בעולם למשך שנים רבות קדימה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה