אוחנה סירב להכיר בעמית כנשיא העליון - ונאלץ להתקפל

יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה ניסה במשך חודשים ארוכים להימנע מהכרה רשמית בשופט יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון, אך נאלץ בסופו של דבר להתקפל ולפנות אליו בפנייה מסודרת. הפרשה נחשפה במסגרת הליך מינוי שופט בדימוס לבדיקת טענות של עובדת במשרד מבקר המדינה, שביקשה לקבל מעמד של חושפת שחיתויות.

על פי חוק מבקר המדינה, כאשר עובד במשרד המבקר מבקש מעמד כזה, על יו"ר הכנסת למנות שופט בדימוס שיבדוק את הטענות, לאחר היוועצות עם נשיא בית המשפט העליון. אוחנה, שאינו מכיר בעמית כנשיא העליון, ביקש לעקוף את הצורך בפנייה ישירה אליו בתואר זה.

ביולי 2025 שלח אוחנה את היועצת המשפטית של הכנסת, שגית אפיק, לפנות למנהל בתי המשפט ולא לעמית עצמו. בפנייה נכתב: "אודה לך אם תפנה לנשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט יצחק עמית". עמית דחה את הניסיון לעקוף את הנוהל, והבהיר כי "יש לערוך פנייה כמקובל במקרים אלה של יושב-ראש הכנסת לנשיא בית המשפט העליון". בעקבות הסירוב נתקע ההליך למשך חודשים נוספים.

רק באמצע פברואר 2026, כחצי שנה לאחר הפנייה הראשונה, נכנע אוחנה. היועצת המשפטית של הכנסת שלחה פנייה מחודשת שבה נכתב במפורש: "אני פונה אליך על דעת יושב-ראש הכנסת". הפנייה החדשה הובילה להתקדמות ההליך, ובסופו של דבר מונתה השופטת בדימוס מיכל נד"ב לבדיקת הטענות במשרד המבקר.

העיכובים בפרשה לא היו חד-צדדיים. גם עמית התעכב במתן המלצתו להליך, מה שהוביל את המתלוננת, מיכל דורות הלוי, לעתור לבית המשפט העליון. העתירה הוגשה נגד אוחנה ונגד עמית עצמו, שהיה המשיב השני בהליך.

שלוש שופטות העליון, דפנה ברק-ארז, יעל וילנר וגילה כנפי-שטייניץ, הורו על מחיקת העתירה, אך בפסק דין חריג חייבו את עמית לשאת בהוצאות העותרת בסכום של 4,000 שקלים. בפסק הדין נכתב: "בהתחשב, מחד גיסא, במורכבות ההליך נוכח הרקע המפורט בעתירה; במאמצים שנעשו על מנת לאתר מועמד לתפקיד; ובעובדה שלא התקיים דיון בעתירה, ומאידך גיסא, בפרק הזמן שחלף מעת הגשת העתירה וההוצאות שנגרמו לעותרת, לטענתה, אנו מחייבות את המשיב 2 לשאת בהוצאות העותרת בסכום של 4,000 ש"ח".

למרות שגם אוחנה היה משיב בעתירה, החיוב בהוצאות הוטל רק על עמית. עמית יוצג בהליך בידי עורכת הדין מוריה פרימן, בעוד אוחנה יוצג בידי עורך הדין יצחק ברט. פסק הדין ניתן ב-31 באוגוסט 2026.

הפרשה מצטרפת לשורת מהלכים בהם החרים אוחנה את מערכת המשפט בכלל ואת עמית בפרט. בפברואר 2025 הודיע יו"ר הכנסת כי לא ישתתף בטקס השבעתו של עמית לנשיא בית המשפט העליון, וכתב לבית הנשיא: "כיושב ראש הכנסת איני יכול להשלים עם תהליכים מסוכנים ואנטי-דמוקרטיים אלה. לפיכך, בשלב זה לא איענה להזמנה, ולא אשתתף באירועים של הרשות השופטת, כולל בטקס ההשבעה הקרוב". באותה הזדמנות הגדיר את הליך בחירתו של עמית כ"עקום מיסודו".

בהמשך גם לא הזמין אוחנה את עמית לנאומו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בכנסת. במענה לנשיא המדינה יצחק הרצוג טען אוחנה: "מי שרומס את הכנסת בהחלטותיו, לא יכול לצפות להזמנת כבוד ממנה". שר המשפטים יריב לוין הצטרף לביקורת והצהיר כי "השופט יצחק עמית לא נבחר כחוק לנשיא בית המשפט העליון".

ההתנגשות בין יו"ר הכנסת לנשיא בית המשפט העליון נמשכת אפוא זה למעלה משנה, ומעלה שאלות בנוגע להתנהלות מוסדות המדינה זה כלפי זה. בג"ץ, מצדו, בחר להטיל את משקל ההוצאות על עמית בשל העיכוב מטעמו, חרף העיכובים המקבילים שנרשמו גם בהתנהלות אוחנה.