לא לפח: מה עושים עם הבגדים הקרועים שאי אפשר לתרום

כמעט בכל בית יש ארון שמפחיד לפתוח. בגדי ילדות שנשמרו מסיבות רגשיות, חולצות עם חורים, מכנסיים שקרעו לפני שנים ומעולם לא נזרקו. הבעיה היא שהפריטים האלה כבר לא מתאימים לתרומה רגילה, כי עמותות וחנויות יד שנייה מקבלות בגדים במצב שמאפשר שימוש חוזר, לא סחבות.

הפתרון הראשון והפשוט ביותר הוא נקודות מיחזור טקסטיל. ברוב הערים בישראל אפשר למצוא מכולות ייעודיות לבגדים, לרוב בצבע צהוב או כתום, שמופעלות על ידי עמותות כמו הבגד השני או גופים עירוניים למיחזור. המכולות האלה לא בודקות את מצב הבגד לפני שהוא נכנס. גם פריט קרוע, גרוע או מוכתם מתקבל, כי הוא הולך לתהליך מיון שבו מפרידים בין מה שעדיין ניתן ללבישה למה שהופך לחומר גלם לתעשיית הטקסטיל.

מה שקורה בפועל בבגדים הפגומים הוא לרוב גזירה לסמרטוטים תעשייתיים, או קריעה סיבים מחדש ליצירת בדים חדשים, בידוד ואפילו חומרי מילוי לרהיטים. זה לא מפואר, אבל זה בהחלט עדיף על פח האשפה הרגיל, שממנו הבד פשוט מגיע להטמנה ונשאר שם עשרות שנים.

אפשרות נוספת שרבים לא מודעים אליה היא תוכניות החזרה של רשתות אופנה. חלק מהרשתות הבינלאומיות שפועלות בישראל, ובהן חנויות של קבוצת האנעם ורשתות אירופאיות גדולות, מציבות תיבות איסוף בגדים ליד הקופות. גם שם לא בודקים את מצב הבגד. הרעיון הוא לעודד לקוחות להביא בגדים ישנים בתמורה להנחה על קנייה חדשה, כשהבגדים עצמם הולכים למחזור דומה לזה של נקודות האיסוף העירוניות.

לגבי שירותי דואר למיחזור בגדים, כדאי לחשוב פעמיים. בישראל עלות המשלוח על חבילות בגדים כבדות יכולה להיות גבוהה יחסית לערך הבגדים עצמם, ורוב השירותים האלה בכל מקרה מפנים בסופו של דבר לאותם מפעלי מיון שאליהם מגיעים גם התכולות של מכולות הרחוב. במילים אחרות, אם יש נקודת איסוף בהליכה מהבית, אין באמת יתרון במשלוח בדואר, מלבד הנוחות.

יש גם דרך יצירתית יותר להיפטר מהבגדים, שמתאימה במיוחד לפריטים עם ערך רגשי כמו בגדי ילדות. חלק מהעמותות שאוספות טקסטיל למיחזור מקבלות גם בדים שנחתכים במיוחד לצורך יצירת שמיכות טלאים, מצעים לכלבים ומצעים לבעלי חיים במקלטים. זה אולי לא פותר את כל הכמות, אבל זה נותן תחושה שהבגד ממשיך לחיות בצורה אחרת, במקום להיזרק סתם.

מי שלא רוצה להתעסק במיון בעצמו יכול פשוט לארוז הכל בשקית אחת ולהטיל אותה למכולת המיחזור הקרובה. שם כבר יודעים להפריד בין מה שראוי ללבישה חוזרת למה שהופך לחומר גלם. העיקר לא לזרוק לפח הרגיל, כי בד שמגיע להטמנה נשאר שם במשך עשרות שנים בלי להתפרק.