בג"ץ ביטל פה אחד את חוק העריקים, והקואליציה שתקה

מהלך שיכול היה להצית סערה פוליטית שלמה, עבר כמעט בשקט. בית המשפט העליון ביטל ביום חמישי ברוב מוחלט של תשעה שופטים מול אפס את החוק להקפאת מעצרי עריקים חרדים, חוק שאושר בכנסת לפני פחות מחודשיים. ולמרות זאת, הקואליציה לא רעדה.

כל תשעת שופטי ההרכב הסכימו שהחוק לוקה בפגם קשה בהליך החקיקה עצמו. שמונה מתוכם הלכו צעד נוסף, ופסלו את החוק גם לגופו ולתוכנו, בטענה לפגיעה כפולה בזכות לשוויון: גם שוויון באכיפת הדין הפלילי, וגם שוויון בנטל השירות הצבאי. השופטת דפנה ברק-ארז כתבה בפסק הדין: "חוק מזיק ופסול קודם כול מאחר שהוא חותר תחת יסוד מוסד של שלטון החוק, השוויון באכיפת החוק הפלילי".

הפגמים בחוק לא היו סמויים או שוליים. לפי הדיווחים, מדובר בחוק שהכיל כמעט כל פגם משפטי אפשרי: הצבעה בקריאה שנייה ושלישית על נוסח שהיה שונה לחלוטין ממה שאושר בקריאה הראשונה, לצד פגיעה עמוקה בעיקרון השוויון. חובת הגיוס נותרה על הנייר, אך אכיפתה הוקפאה כלפי קבוצה אחת בלבד, החרדים. השופט עופר גרוסקופף תיאר את המצב בעדינות מפתיעה, וציין כי "מספר דגלים שחורים מובהקים" התנוססו מעל החוק כל הדרך.

מה שהופך את הפרשה למיוחדת במינה הוא מה שקרה כשהחוק הגיע לדיון בבג"ץ. היועצת המשפטית לממשלה סירבה להגן עליו. הממשלה עצמה, באופן חריג, בחרה שלא לשלוח נציג מטעמה שיטען לתוקפו. אפילו היועצת המשפטית לכנסת לא הסכימה לבקש מהשופטים לדחות את העתירות. כך נוצר מצב חסר תקדים: באולם בית המשפט לא היה אף גורם אחד שהיה מוכן להגן על החוק ולבקש להשאיר אותו על כנו.

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, הצביע על הבעיה המהותית שביסוד החוק: "החרגת קבוצת אוכלוסייה מסוימת מאכיפת דין פלילי שחל עליה, היא אמצעי שלמעט במקרים חריגים ביותר, אינו אמצעי לגיטימי לקידום תכליות על ידי רשויות המדינה".

הנתונים שעמדו ביסוד החוק גם הם מעוררים תמיהה. החוק הוצג כמענה דחוף ל"גל מעצרים" של תלמידי ישיבות. אלא שמול כ-74 אלף חייבי גיוס חרדים שלא הסדירו את מעמדם, נעצרו בתקופות שנבדקו רק 219 מהם, כלומר כ-0.3 אחוזים בלבד. ההערכה שעולה מהניתוחים היא שהחוק לא נועד באמת לפתור בעיה קיימת, אלא לשרת שתי מטרות פוליטיות: לפצות את החרדים על הכישלון בהעברת חוק גיוס כולל, ולייצר עוד נקודת הסתה נגד השופטים כשהחוק ייפסל.

בניגוד לביטולי חוקים קודמים על ידי בג"ץ, שגררו בעבר סערה פוליטית ומחול הכפשות בין הקואליציה לבית המשפט, הפעם השקט היה בולט. ההערכה היא שגם בתוך הקואליציה הבינו שמדובר בחוק עקום ובעייתי מבחינה משפטית, שלא היה יכול להיכנס לספר החוקים בצורתו הנוכחית.

התמונה השתנתה לחלוטין כשמדובר בנושא אחר: צו הביניים שמנע את מינוי ראשי מח"ש החדשה. שם, שר המשפטים יריב לוין הגיב בחריפות רבה, והצהיר שאין חובה לציית להחלטות בית המשפט העליון אם הן ניתנו, לטענתו, בחוסר סמכות. לוין הרחיק לכת ואמר: "הבחירות הן על ההחלטה מי ימנה עשרה שופטי עליון בקדנציה הבאה, וישים סוף לשלטון קומץ שופטי השמאל בחיינו: אני כשר המשפטים בממשלה לאומית בראשות בנימין נתניהו, או שר משפטים בממשלת השמאל של גדי איזנקוט ויאיר גולן". דבריו עוררו ביקורת חריפה, שכן הצהרה כזו למעשה מערערת את עצם עקרון הפרדת הרשויות, שלפיו רשות שיפוטית עצמאית היא זו שמכריעה סופית בסכסוכים משפטיים, ללא רשות נוספת שתקבע אם ההחלטה ניתנה כדין.

צילום: יריב לוין

מהחוק שנפסל עולה שאלה שנותרה פתוחה: איך בכלל מביאים יותר חרדים לשירות הצבאי, בלי לפגוע בשוויון ובלי לייצר עוד סיבובי התנגחות פוליטית. הפתרון לא יגיע מהכנסת הנוכחית. הציפייה כעת מופנית לממשלה שתקום אחרי הבחירות הקרובות, שתידרש להביא חקיקה אמיתית בנושא הגיוס, במקום חוקים שנועדו מלכתחילה להיפסל ולשמש חומר לקמפיין.