ועדת הבחירות אישרה: המפלגות ידעו בזמן אמת מי עדיין לא הצביע

מהפכה בכללי המשחק של יום הבחירות: מליאת ועדת הבחירות המרכזית הפכה היום (ראשון) את החלטתו של יו"ר הוועדה, השופט נעם סולברג, ואישרה לנציגי המפלגות בקלפיות להעביר בזמן אמת מידע על זהות המצביעים. ההחלטה, שמאפשרת למפלגות לדעת בשידור חי מי מבוחריהן כבר הגיע ומי עוד לא, התקבלה ברוב מוחץ של 19 תומכים מול 11 מתנגדים, כשלושה חברי מליאה נמנעו.

מדובר בתפנית דרמטית שמחזירה למפלגות כלי שהן חושבות עליו כחיוני ליום הבחירות: היכולת לדעת בזמן אמת מי מהמצביעים הפוטנציאליים שלהן טרם הגיע לקלפי, ולפעול מיידית להמרצתו. מידע כזה משמש בין היתר מערכות דוגמת "אלקטור", המוכרת היטב לכל מי שעוסק במטות בחירות בישראל.

העמדה שהתקבלה במליאה הוצגה על ידי היועץ המשפטי של הליכוד, עורך הדין אילן בומבך. התוצאה לא הפתיעה איש: יחסי הכוחות במליאת הוועדה ידועים מראש, והרוב שנהנה ממנו הליכוד בגוף הזה עשה את שלו. אבל מי שחשב שזהו סוף הסיפור, טעה. ההחלטה כבר תחזור ביום רביעי הקרוב לדיון בבג"ץ, והפעם השאלה שתעמוד במרכז תהיה עמוקה בהרבה: האם עצם העברת המידע בזמן אמת מהקלפיות פוגעת בזכות הבוחרים לפרטיות, באופן שמצדיק התערבות שיפוטית בהחלטת המליאה.

כל הסיפור החל בחודש שעבר, כשסולברג קבע במפורש כי חברי ועדות קלפי ומשקיפים מטעם מפלגות ורשימות מועמדים לא יורשו לדווח במהלך יום הבחירות למטות שלהם על זהות הבוחרים שהגיעו להצביע. סולברג הוסיף וקבע כי גם העברת מידע על נסיבות ההצבעה, כולל שעת ההצבעה וסוג הקלפי, למשל אם מדובר בקלפי בבית חולים או בקלפי המיועדת לאנשים מוגבלים בניידות, מהווה פגיעה בפרטיות ואסורה לפי חוק הגנת הפרטיות.

סולברג לא הסתפק בכך. הוא ציין באופן חד משמעי כי דיני הבחירות אינם מסמיכים את נציגי המפלגות לקבל את המידע הזה לצורך פעילות מפלגתית, ובהיעדר הסמכה מפורשת בחוק, האיסור על העברת המידע עומד בעינו.

הליכוד לא השלים עם ההחלטה ופנה בעתירה לבג"ץ. שם קרה דבר מעניין: השופטים לא בהכרח דנו בשאלת הפגיעה בפרטיות עצמה, אלא מצאו קושי בעצם סמכותו של סולברג להכריע בסוגיה לבדו. בג"ץ קבע כי ההחלטה כלל לא הייתה בסמכותו האישית של יו"ר הוועדה, אלא צריכה הייתה להתקבל על ידי מליאת ועדת הבחירות המרכזית כולה, והחזיר את הסוגיה לדיון שם.

אבל בעוד שבג"ץ הכריע נגד סולברג בשאלת הסמכות, השופטים לא חסכו ביקורת מהותית על עצם הרעיון של העברת המידע. השופט אלכס שטיין אמר בדיון: "מרגע שיש מאגר ואתה יכול לדעת מי הצביע ומי לא הצביע, זו כניסה למידע אישי ולכן זה יכול להיות פגיעה בפרטיות". השופטת יעל וילנר הלכה צעד נוסף וטענה כי מדובר בפגיעה בפרטיות "גם במרחב התודעתי", והסבירה כי בנסיבות מסוימות המידע עשוי לחשוף גם את דעתו הפוליטית של האדם. "ברגע שיש חשיפה של מידע כזה יש פה בוודאי פגיעה בפרטיות מובהקת", אמרה.

כך נוצר מצב מוזר: הגוף שבג"ץ עצמו הגדיר כמוסמך להכריע בעניין, המליאה, קיבל החלטה הפוכה מזו של השופטים שהעבירו אליו את הסמכות. עכשיו נראה שמרכז הכובד של המחלוקת עומד לעבור שינוי: במקום להתמקד בשאלה הפרוצדורלית מי מוסמך להחליט, בג"ץ יידרש ביום רביעי להכריע בשאלה המהותית עצמה, האם ההחלטה שהתקבלה עומדת בדין לנוכח החשש הממשי מפגיעה בפרטיות הבוחרים.

בין השורות מסתתרת גם שאלה על תפקידה של ועדת הבחירות בכלל: האם גוף שרוב חבריו הם נציגי מפלגות, עם אינטרס ברור ומובהק ביכולת להמריץ בוחרים, הוא הכתובת הנכונה להכריע בסוגיה שנוגעת ישירות לפרטיות האזרח. השאלה הזו לא נפתרה היום, והיא צפויה לעלות שוב בדיון הקרוב בבג"ץ.

הדיון ביום רביעי צפוי להיות מכריע. אם בג"ץ יפסוק נגד ההחלטה החדשה של המליאה, המפלגות יאבדו כלי שהן רואות בו חיוני להמרצת מצביעים ביום הבחירות עצמו. אם הפסיקה תישאר על כנה, נציגי המפלגות בקלפיות ימשיכו לדווח בזמן אמת מי הצביע ומי לא, ואילו סוגיית הפרטיות תישאר פתוחה לוויכוח הציבורי.