גרמניה מזועזעת: פוליטיקאי בן 35 שעד לאחרונה היה כמעט אלמוני מחוץ למזרח המדינה, הוביל את מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) להישג היסטורי חסר תקדים. אולריך זיגמונד, המועמד של המפלגה לראשות ממשלת סקסוניה-אנהלט, הפך תוך זמן קצר מדמות אזורית לא מוכרת לאחד השמות הבוערים ביותר בשיח הפוליטי בגרמניה.
ברמה הארצית מובילות את ה-AfD אליס ויידל וטינו כרופאלה, אך בסקסוניה-אנהלט למפלגה יש פנים אחרות לגמרי. זיגמונד נולד במדינה ונכנס לפרלמנט המקומי כבר בשנת 2016. מאז טיפס בהדרגה בסולם הדרגות של ה-AfD במזרח גרמניה, עד שנבחר להוביל את המפלגה בבחירות האחרונות ולהתמודד על ראשות הממשלה במדינה.
בניגוד לדמויות בולטות אחרות בימין הקיצוני הגרמני, זיגמונד מקפיד על סגנון רגוע, מלוטש ורחוק מהתלהמות. הוא בוחר להציג את עצמו כפוליטיקאי שמתמקד ביוקר המחיה, בביטחון, בהגירה ובשירותים הציבוריים, ולא רק בסוגיות האידיאולוגיות שמזוהות באופן מסורתי עם המפלגה שלו.
הפרט המפתיע: זיגמונד למד פסיכולוגיה עסקית, תחום שעוסק בהתנהגות ארגונית, קבלת החלטות ושיווק. בתקשורת הגרמנית לא פעם קושרים בין ההכשרה הזו לבין האופן המחושב שבו הוא בונה את המסרים והתדמית הפוליטית שלו. התדמית הזו הפכה למעשה לכלי הנשק המרכזי שלו: הוא מנסה להציג את ה-AfD כחלופה שלטונית של ממש, ולא רק כמפלגת מחאה מהצד, ובסקסוניה-אנהלט האסטרטגיה הזו הוכיחה את עצמה במלואה.
אבל מאחורי הסגנון המתון מסתתר קו נוקשה במיוחד. זיגמונד מזוהה עם תמיכה במדיניות "רמיגרציה", מושג שבו משתמשים גורמי ימין קיצוני בגרמניה כדי לתאר החזרה נרחבת של מהגרים למדינות מוצאם. אחד האירועים שהדביקו לו את התווית הזו לצמיתות היה השתתפותו במפגש שנוי במחלוקת בפוטסדאם בסוף 2023, שבו השתתפו אנשי ימין קיצוני ונדונו תוכניות להרחבת הרחקת המהגרים מגרמניה. עצם הנוכחות שלו שם הפכה לסמל שבו משתמשים מתנגדיו כדי לטעון שמאחורי החזות המלוטשת מסתתר קו קיצוני בהרבה.
גם המפלגה עצמה בסקסוניה-אנהלט נמצאת תחת אש. סניף ה-AfD במדינה סווג רשמית על ידי גוף ביטחון הפנים המקומי כגורם ימין קיצוני מובהק, עובדה שמעצימה את החשש הפוליטי מפני האפשרות שהמפלגה תהפוך לכוח שלטוני ממשי ולא רק לגוף מחאה.
החשש הזה אינו תיאורטי. בבחירות בסקסוניה-אנהלט רשמה ה-AfD הישג היסטורי והפכה למפלגה הגדולה במדינה, כאשר מפלגת ה-CDU של הקנצלר פרידריך מרץ נותרה הרחק מאחור. בגרמניה מכנים את מדיניות החרם הפוליטי כלפי המפלגה "חומת האש", התחייבות של מפלגות המרכז שלא להקים איתה קואליציה ולא להסתמך על תמיכתה. אלא שככל שהכוח האלקטורלי של המפלגה גדל, כך גובר גם הוויכוח על משך הזמן שבו ניתן יהיה לשמור על החומה הזו בכלל.
בתקשורת הגרמנית תואר זיגמונד כ"מוכר הכריזמטי" של המפלגה, פוליטיקאי שמקפיד על מסרים קצרים וברורים, נוכחות אגרסיבית ברשתות החברתיות וקשר בלתי אמצעי עם הבוחרים. במקום להסתמך רק על מסרים אידיאולוגיים, הוא בחר להתמקד בנושאי היום-יום, מה שאפשר למפלגה להרחיב את בסיס התמיכה שלה הרבה מעבר לקהל המסורתי ולהגיע גם לצעירים ולעובדים.
למרות ההישג המרשים בקלפי, הדרך של זיגמונד לראשות ממשלת סקסוניה-אנהלט עדיין רחוקה מלהיות מובטחת. ה-AfD אמנם הפכה למפלגה הגדולה במדינה, אך לא השיגה רוב מוחלט בפרלמנט המקומי, ולכן היא זקוקה לתמיכה נוספת כדי להקים ממשלה, תמיכה שכל המפלגות המרכזיות ממשיכות להכריז שלא יעניקו לה.
מבחינת מתנגדיו, האיום האמיתי בזיגמונד אינו רק בעמדות שהוא מייצג, אלא ביכולת שלו להפוך אותן לנגישות ולמקובלות בקרב קהלים שבעבר לא היו מצביעים ל-AfD. עכשיו, אחרי התוצאה ההיסטורית בסקסוניה-אנהלט, השאלה שמעסיקה את גרמניה כולה היא לא רק מי הוא אולריך זיגמונד, אלא עד כמה רחוק הוא עוד עלול להגיע.
הפוליטיקאי בן ה-35 שהפך את ה-AfD למפלגה הגדולה בסקסוניה-אנהלט עומד כעת במבחן האמיתי: להפוך ניצחון אלקטורלי היסטורי לכוח שלטוני בפועל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה