אמו של יותם חיים תובעת את הפובליציסט שקרא לה "זונה של השכול"

איריס חיים, אמו של החטוף יותם חיים ז"ל, הגישה תביעת דיבה בסך 169 אלף שקלים נגד הפובליציסט והמשפטן החרדי דב הלברטל. התביעה הוגשה אתמול (שני) לבית משפט השלום בירושלים, בעקבות פוסט משתלח שפרסם הלברטל נגדה בפייסבוק בחודש מאי.

הפוסט פורסם ב-10 במאי, לאחר ששמה של חיים עלה בהקשר לשמועות על דמויות שעשויות לקבל שריון ברשימת הליכוד. הלברטל תקף אותה בחריפות וכינה אותה "עוד זונה של השכול", "האשה הנקלית הזו" ו"רדופת הכבוד והפרסום שרק זורחת מאז רצח בנה". הוא הוסיף וטען: "יש להניח שתכננה מראש את כל דרכה לפוליטיקה ודורכת על דמו של בנה שציווה לה סלבריטאות עולם". את הפוסט חתם במילים: "על קבר בנה היא תכתוב: 'כמה טוב שנרצחת'. איזה חסד עשה איתה החמאס".

חיים הגיבה בפוסט משלה ודחתה מכל וכל את הטענות. "למי שכתב עלי שאני זונה של השכול, דב הלברטל, את שמך שמעתי היום בפעם הראשונה", כתבה. "זונה כי מישהו כתב ששוריינתי לרשימת הליכוד? אף אחד לא פנה אלי, לא מהליכוד ולא משום רשימה או מפלגה כלשהיא, וגם אם יפנו, התשובה תהיה שלילית. העיקר לכתוב דברים רעים ודוחים עלי בלי לבדוק אפילו".

יותם חיים נחטף משכונת הצעירים בכפר עזה ב-7 באוקטובר 2023. הוא הצליח לברוח משוביו יחד עם אלון שמריז וסאמר פואד אל-טלאלקה, ושלושתם שהו כחמישה ימים בשטח הלחימה בשג'עיה, כשהם מנסים לסמן לכוחות צה"ל שהם חטופים באמצעות כתיבת המילים "הצילו חטופים" בתמצית תבלינים. ב-15 בדצמבר 2023, לאחר שכבר הצליחו להשתחרר מהשבי, נורו השלושה בשוגג בידי חיילי צה"ל, בעקבות טעות בזיהוי. חיים שהה בשבי כ-65 יום.

למרות הנסיבות הטרגיות של מותו, נמנעה חיים מלהפנות האשמות כלפי החיילים שירו בבנה. היא פנתה ליחידה הצבאית והבהירה שאינה מאשימה אותם, ומאז היא פועלת לקידום מסרים של אחדות. בכתב התביעה מתארים אותה עורכי דינה כמי ש"הפכה לשליחת אחדות מטעם עצמה" ורתמה את הכאב האישי כדי לחבר בין חלקי העם.

ב-26 במאי נשלח להלברטל מכתב התראה לפני הגשת התביעה. במכתב נכתב כי מדובר ב"מלל מחריד, דוחה, בלתי נתפס", וכי המילים "לשון הרע" אינן מספיקות כדי לתאר את העוול שנגרם לאם שכולה. הלברטל השיב למכתב ולא הכחיש שכתב את הדברים. לדבריו, יום או יומיים לאחר הפרסום הגיע למסקנה שהניסוח היה חריף מדי ומחק את הפוסט מיוזמתו. "לא ששיניתי אותו, פשוט מחקתי אותו", כתב, והוסיף שעד למחיקה צבר הפוסט מאות צפיות בלבד, ורק לאחר תגובתה של חיים הופץ צילום המסך ברשת והגיע לכלי התקשורת.

הלברטל טען גם כי השמועה על השריון בליכוד לא הייתה פרי המצאתו, וכי קרא עליה בכתבה של העיתונאית אנה ברסקי במעריב. הוא ציין את ניסיונו בתחום התקשורת, בין היתר כמנהל המחלקה הדתית בקול ישראל וככותב מאות מאמרי דעה, וכתב: "אני מבין דבר אחד או שניים בתקשורת". לדבריו, ספג בעקבות הפרסום התקפות קשות גם בתוך הקהילה שלו. "אני באתי על עונשי הגדול בפרסום הפוסט", כתב, והציע לפרסם התנצלות נוספת, להיפגש עם המשפחה ואף לארח אותה בביתו לשבת כדי ליישב את הפרשה.

עורכי דינה של חיים, אסף שרעף ונילי שץ, דחו את ההסברים והגדירו את תשובתו "שיא של ציניות מקוממת". לטענתם, הלברטל ניסה להפנות את האצבע כלפי חיים עצמה, בטענה שהתגובה שפרסמה היא שהפיצה את הפוסט. לדבריהם, הניסיון התקשורתי שעליו הצביע בעצמו רק מחזק את הטענה שידע היטב איזו סערה עלול הפרסום לחולל. בתביעה נטען כי הבחירה בתמונה שצורפה לפוסט, שבה נראית חיים כשמאחוריה ציור של בנה, נועדה להגביר את הפגיעה ואת מה שהוגדר בכתב התביעה "אפקט ההלם".

בתגובה לפרסום התביעה מסר הלברטל: "הגיע הזמן להפסיק עם התביעות האלו. היום נכתבים בטוויטר דברים איומים עליי ואני מעולם לא תבעתי. הגיע הזמן לתת יותר מקום לחופש הדעה. כתבתי בצורה חריפה ואני מודע לכך, אבל האם אסור לכתוב שאישה רוקדת על דם בנה? יש כאן עניין עקרוני הנוגע לחופש הביטוי". לדבריו, יצאה כתבה שלפיה חיים מתמודדת לליכוד והיא לא הכחישה זאת, ומכך נבע הפוסט. הוא הוסיף כי שלח לה לאחר מכן תגובה מתנצלת והזמין אותה לשבת, "ופתאום אני מוצא את עצמי מקבל תביעה".

מועד הדיון הראשון בתביעה טרם נקבע.