בית המשפט העליון קבע היום כי לנציב שירות המדינה אין סמכות בלעדית לחסום בקשת שר לפטר נושא משרה בכיר בשירות הציבורי. פסק הדין ניתן בהרכב מורחב של חמישה שופטים, במסגרת דיון נוסף שעסק בשאלת גבולות סמכותו של הנציב כיושב ראש ועדת המינויים.
הרקע לפסק הדין הוא סכסוך ממושך בין שר הכלכלה ניר ברקת לבין הממונה על התחרות, מיכל כהן. כהן מונתה לתפקידה בשנת 2022 לכהונה של שש שנים. בתחילת 2024 פנה ברקת לנציב שירות המדינה בבקשה לכנס את ועדת המינויים כדי שתדון בהפסקת כהונתה בטרם תום התקופה הקצובה, בטענה ל"משבר אמון חריף ומתמשך" עמה.
נציב שירות המדינה דאז, דניאל הרשקוביץ, דחה את הבקשה על הסף וסירב לכנס את הוועדה. לעמדתו, ובהתאם לעמדת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, לא הייתה תשתית עובדתית לכאורית שתומכת בבקשת השר להתחיל בהליך הדחה.
כנגד ההחלטה הוגשה עתירה לבית המשפט העליון. בפסק הדין הראשון קבעו השופטים יוסף אלרון ואלכס שטיין, בדעת רוב מול השופט חאלד כבוב, כי לנציב לבדו אין סמכות למנוע כליל את כינוס הוועדה. לאחר מכן התקבלה בקשה לקיים דיון נוסף, וההליך הועבר להכרעת הרכב מורחב.
בהרכב המורחב, בו נכללו הנשיא יצחק עמית, המשנה לנשיא נעם סולברג, והשופטים דפנה ברק-ארז, אלכס שטיין וחאלד כבוב, נקבע פה אחד כי לנציב יש אפשרות לכנס את הוועדה על מנת שתדון בבקשה בהליך מקוצר, ללא שמיעת הצדדים בעל פה, כשמדובר בבקשה שאינה מגלה עילה ולו לכאורית, או שנפל בה פגם מינהלי מובהק. יחד עם זאת, אושרה הקביעה כי לנציב לבדו אין סמכות לדחות את בקשת השר בעצמו, ללא מעורבות הוועדה.
בחוות דעתו העיקרית כתב הנשיא עמית כי הפתרון שגובש נותן מענה לחשש מפני שימוש לרעה בהליכי הפסקת כהונה של נושאי משרה בכירים, ומפני יצירת "אפקט מצנן" כלפיהם. לדבריו, יש להבטיח את עצמאותם ואי-תלותם הפוליטית של בעלי תפקידים כדוגמת הממונה על התחרות, המחזיקים בסמכויות אכיפה ורגולציה משמעותיות.
השופטת ברק-ארז הוסיפה כי כאשר נושא משרה נדרש להופיע בפני ועדת מינויים הדנה בהדחתו, עצם קיומו של ההליך מהווה חלק מהעונש, ולכן יש חשיבות רבה לאפשרות של דחייה על הסף. השופט כבוב הסכים לעיקרי פסק הדין, אך שב על עמדתו כי במקרים חריגים שבהם נטען לפגם היורד לשורש סמכות השר, רשאי הנציב לבחון זאת בעצמו טרם כינוס הוועדה, כפי שנהג במקרה הנוכחי.
המשנה לנשיא סולברג הצטרף לתוצאה, אך מתח ביקורת על כך שבמשך כשלוש שנים נמנע מברקת לשמוע את המלצת הוועדה ללא הצדקה משפטית. לדבריו, יש להפיק לקחים הן מצד הייעוץ המשפטי לממשלה והן מצד בתי המשפט לגבי ניהול הליכים דומים בעתיד. הנשיא עמית הסתייג מהערה זו, וציין כי מדובר בהליך תקדימי שבו מתבקשת הוועדה לראשונה לבחון פיטורי בעל תפקיד כמו הממונה על התחרות, ולכן לא נפל פגם בזהירות שנקט הייעוץ המשפטי לממשלה.
בית המשפט התייחס גם לפרשנות עילת "משבר אמון חריף ומתמשך", שעמדה בבסיס בקשתו של ברקת. ארבעה מתוך חמשת השופטים, הנשיא עמית והשופטים ברק-ארז, שטיין וכבוב, קבעו כי טענה כזו אינה יכולה להתבסס על תחושה סובייקטיבית של השר בלבד, אלא חייבת להיתמך בתשתית ראייתית אובייקטיבית ומפורטת המלמדת שמקור המשבר בשיקולים מקצועיים. סולברג נמנע מלקבוע עמדה בסוגיה זו.
בהמשך לפסק הדין, בקשתו של ברקת תוחזר לבחינת נציב שירות המדינה הנוכחי, דורון כהן, שיידרש לפעול בהתאם לכללים שנקבעו, לרבות האפשרות להעביר את הבקשה לדיון מקוצר בוועדה. עם זאת, נקבע כי בשלב הנוכחי קידום הליך הפסקת הכהונה כפוף למגבלות החלות בתקופת בחירות, כך שההכרעה הסופית בגורלה של הממונה על התחרות עשויה להתעכב.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה