בית המשפט המחוזי מרכז בלוד גזר היום (רביעי) 13 שנות מאסר על צעיר שהורשע בהריגתה של עאישה א-ראבי, לאחר שיידה אבן לעבר הרכב שבו נסעה עם בעלה ובתם. לצד עונש המאסר נגזרו עליו מאסר על תנאי ופיצוי בסך 258 אלף שקל למשפחת המנוחה, הסכום המרבי הקבוע בחוק.
האירוע התרחש בלילה, בסוף שנת 2018, באזור היישוב רחלים שבשומרון. הנאשם, שהיה אז בן 15 שנים ו-10 חודשים, יידה אבן באורך של כ-20 סנטימטרים ובמשקל של כשני קילוגרמים לעבר כלי רכב שנשא לוחית רישוי פלסטינית. ברכב נסעו עאישה א-ראבי, בעלה ובתם בת התשע. האבן חדרה דרך השמשה הקדמית ופגעה בראשה של א-ראבי, שמתה כתוצאה מהפגיעה. א-ראבי, תושבת הכפר בידיא שבשומרון, הייתה בת 47 ואם לתשעה ילדים.
בית המשפט קבע כי המעשה בוצע ממניע לאומני ובנסיבות של מעשה טרור. הנאשם הורשע בהריגה בנסיבות מעשה טרור, ביידוי אבן לעבר כלי תחבורה בנסיבות מחמירות ובנסיבות מעשה טרור, וכן בחבלה במזיד ברכב בנסיבות מעשה טרור. עוד במרץ השנה קבע בית המשפט, ברוב דעות, כי הנאשם ביצע את העבירות שיוחסו לו, אך מאחר שהיה קטין בעת ביצוע המעשה, ההרשעה הפורמלית והדיון בעונשו נעשו בשלב נפרד. את גזר הדין נתן היום ההרכב בראשות השופטת מיכל ברק נבו, ובהשתתפות השופטים מיכאל תמיר ועמית מיכלס.
בגזר הדין הדגישו השופטים את חומרת המעשה. לדבריהם, הנאשם "גדע את חייה" של אישה חפה מכל פשע, לעיני בעלה ובתה, ומדובר ב"מעשה נפשע ואכזרי". השופטים ציינו כי המניע הטרוריסטי מוסיף חומרה משמעותית למעשיו, וכי היה במעשה סיכון נוסף: האבן יכלה לפגוע גם ביושבי הרכב האחרים, או לגרום לנהג לאבד שליטה ולתאונה. הם הוסיפו כי למעשים מהסוג הזה יש תרומה ברורה להעמקת החיכוך בין האוכלוסיות ביהודה ושומרון.
מנגד, בית המשפט נתן משקל מכריע לכך שהנאשם היה קטין בעת ביצוע המעשה. "השיקול המרכזי לקולה" היה גילו הצעיר, כך נכתב בגזר הדין, בציון שהיכולת של קטינים להפנים את מלוא המשמעות של מעשיהם שונה מזו של בגירים. שיקול נוסף שהוביל להקלה היה התהליך שעבר הנאשם בשבע השנים שחלפו מאז האירוע. בית המשפט קבע כי הוא עשה "כברת דרך משמעותית" בהליך השיקום, הן בזכות הטיפול שעבר, הן בשל הסביבה החדשה שבה בחר לחיות והן בשל התבגרותו. גם שירות המבחן והעדים שהעידו לזכותו הציגו תמונה שונה מזו של הנער שביצע את המעשים, לפי ההרשעה.
בית המשפט התייחס גם לכך שעל המקרה חל נוסח החוק הישן, לפני הרפורמה בעבירות ההמתה שהחמירה את הענישה במקרים כאלה. העונש המרבי על העבירה העיקרית שבה הואשם עומד על 20 שנות מאסר.
לאורך כל ההליך הנאשם המשיך להכחיש כל קשר לאירוע, אך הביע צער על תוצאותיו. בעלה של א-ראבי, שנסע עמה ברכב באותו לילה, אמר במסגרת תסקיר נפגעי העבירה כי מבחינתו "הצדק" היה שאשתו תמשיך לחיות עם משפחתה, בעוד הנאשם היה ממשיך בחייו ולומד באוניברסיטה. השופטים כתבו כי "יודעים אנו שאין סכום כסף שיוכל לפצות את משפחת ראבי על אובדן חיי המנוחה", והביעו תקווה שהפיצוי יסייע, ולו במעט, בהמשך הליך השיקום של בני המשפחה.
לא כל ההרכב תמך בהרשעה. ראשת ההרכב, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי מרכז השופטת ליאורה ברודי, הייתה בדעת מיעוט וסברה כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק. סנגוריו, עורכי הדין אריאל עטרי ועדי קידר, טענו כי הוא "הורשע במעשה שלא עשה". לדבריהם, ההרשעה התבססה על ראיית דנ"א שנמצאה על אבן מהזירה, בעוד מומחים שהעידו במשפט הציגו עמדה אחרת. הם הוסיפו כי מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, הגיש חוות דעת ולפיה החבלות בראשה של א-ראבי אינן תואמות תרחיש של פגיעת אבן בודדת, וכי מומחי דנ"א מהארץ ומהעולם חלקו על היכולת להסיק את המסקנות שעליהן התבססה ההרשעה.
משפחת הנאשם הודיעה כי בכוונתה לערער לבית המשפט העליון על הכרעת הדין ועל גזר הדין, יחד עם ארגון חוננו. הסנגורים ציינו כי לדעתם קיים "סיכוי גבוה שבית המשפט העליון יהפוך את חוות דעתם" של שני השופטים שהיו בדעת רוב, ויזכה את הנאשם באופן מוחלט. כעת יתברר האם הערעור יוגש בפועל, ומה תהיה עמדת הערכאה הגבוהה יותר בסוגיה שהעסיקה את בית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי בלוד גזר 13 שנות מאסר על צעיר שהורשע בהריגת עאישה א-ראבי, לצד דעת מיעוט מזכה ותוכנית ערעור לעליון.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה