שוק הרכב החשמלי בישראל נמצא בדרך הפוכה מזו שהממשלה תכננה. משרד האנרגיה והתשתיות פרסם היום (חמישי) מודל ביקושים מעודכן שמראה תמונה מדאיגה: אם לא יינקטו צעדים דחופים, שיעור הרכבים החשמליים מתוך מכירות הרכב בישראל עלול לרדת לכ-10% בלבד עד שנת 2030, במקום היעד השאפתני של 90% שהציבה הממשלה עוד ב-2021.
המספרים כבר מדברים בעד עצמם. בשנת 2024 היה כל רכב רביעי שנמכר בארץ חשמלי, נתח שוק של כ-25% שהעמיד את ישראל בין המדינות המובילות בעולם בתחום. אבל מאז המגמה התהפכה: ב-2025 ירד השיעור לכ-20%, ובמחצית הראשונה של 2026 הוא צנח לכ-12% בלבד. לשם השוואה, באירופה ממשיכים לטפס וכבר מתקרבים ל-30% חדירה.
במשרד האנרגיה מציגים שלושה תרחישים אפשריים לשנת 2030. בתרחיש הפסימי, של "היעדר מדיניות", שבו התמריצים נעלמים והתשתיות לא מתפתחות, השיעור יישאר על כ-10% בלבד. בתרחיש הביניים, שבו נמשכת המדיניות הנוכחית, אפשר להגיע לכ-40%. ורק בתרחיש השאפתני, שדורש חבילת תמריצים רחבה וחקיקה אגרסיבית, אפשר עדיין לשאוף ל-90% שהיעד המקורי דיבר עליהם.
מי אשם בירידה? לפי הניתוח, האצבע מופנית בעיקר למשרד האוצר. בשנים האחרונות בוטלה ההנחה באגרת הרישוי לרכב חשמלי, אושר מס נסועה על חשמליות, וההנחה במס הקנייה מצטמצמת מדי שנה, בדרך כלל בסוף דצמבר, כך שיבואנים וחברות ליסינג לא מצליחים לתכנן קדימה.
מנהל חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה, רון אייפר, לא חסך בביקורת: "בשנתיים האחרונות הייתה ירידה דרמטית בשיעורי החדירה, והסיבות העיקריות לכך הן שינויים תכופים במדיניות המיסוי ואי-ודאות לגבי מיסוי עתידי", אמר. "ברגע שגברת כהן מחדרה שומעת על מס נסועה, גם אם הוא רק מתוכנן, היא לא תקנה רכב חשמלי".
מעבר לנזק הסביבתי, מדובר גם בכסף גדול. לפי ההערכות במשרד, מעבר רחב היקף לרכב חשמלי בהתאם ליעדי הממשלה עשוי לייצר למשק הישראלי תועלת מצטברת של כ-15 מיליארד שקל עד 2030. מנגד, העיכוב הנוכחי כבר עולה כסף: ההפסד המשקי מוערך בין 600 מיליון ל-2.2 מיליארד שקל בשנת 2027 בלבד.
גם לצרכן הפרטי יש מה להרוויח. לפי הנתונים, מי שעובר מרכב בנזין לחשמלי חוסך לאורך חיי הרכב כ-70 אלף שקל, בעיקר בזכות עלויות אנרגיה ותחזוקה נמוכות יותר. במשרד מציינים כי התועלת המשקית נטו עומדת על כ-24 אלף שקל לכל רכב, גם אחרי שמנכים את עלויות הקמת תשתית הטעינה.
אז מה עוצר את המהפכה? במשרד מצביעים על כמה חסמים מרכזיים. הראשון והכי משמעותי: כ-80% ממשקי הבית בישראל גרים בבניינים משותפים, והתקנת עמדת טעינה שם הופכת למאבק מול ועד הבית והשכנים. חסם נוסף נוגע לציי הרכב וחברות הליסינג, שאחראים לכ-40% מהמכירות אך לא ממהרים לעבור לחשמל, בין היתר כי עובדים שמקבלים דלק חינם לא מרגישים תמריץ לשינוי.
במשרד האנרגיה כבר מציעים פתרונות. בין ההמלצות: חקיקה מהירה שתמנע מוועדי בית לחסום התקנת עמדות טעינה, קביעת מתווה מיסוי ורגולציה ארוך טווח שיעוגן בחוק כדי לחסל את חוסר הוודאות השנתי, הטלת קנסות על יבואנים שלא עומדים במכסות מכירה של רכב חשמלי, ותמריצים ייעודיים לציי הרכב וחברות הליסינג. "רק באמצעות מדיניות עקבית ואקטיבית נוכל להבטיח חזרה לשיעורי חדירה גבוהים", הדגיש אייפר. "הצלחת מהפכת התחבורה החשמלית תשיא תועלות משקיות בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים, ובמקביל תפחית את יוקר המחיה למיליוני אזרחים".
בינתיים, הכדור נמצא במגרש הממשלה. במשרד האנרגיה מזהירים שהשנים הקרובות קריטיות, ושבלי החלטה מהירה ותיאום בין המשרדים, ישראל עלולה למצוא את עצמה בין המדינות הפחות מפותחות בעולם בתחום התחבורה הנקייה, במקום להוביל אותו כפי שתוכנן.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה