רגע מרגש נרשם השבוע ברחובות ברלין. הזמר הישראלי אור עמרמי ברוקמן, שנמצא בעיר הגרמנית לחופשה, מצא את עצמו פתאום בלב הפגנה סוערת. קבוצה של יהודים ואיראנים התאספה יחד כדי להביע תמיכה בישראל ולהוקיע את הדיכוי האכזרי שמפעילות משמרות המהפכה על אזרחי איראן.
ברוקמן לא חשב פעמיים. הוא הצטרף להפגנה באופן ספונטני לגמרי, בלי תכנון מראש, ופשוט פתח בשירה. הבחירה שלו הייתה השיר "הללויה" האגדי של לאונרד כהן, אחד השירים המזוהים ביותר עם תקווה, כאב ואחדות בתרבות המערבית.
מי שמכיר את "הללויה" יודע שזה לא שיר מקרי לבחור לרגע כזה. כהן כתב אותו עוד בשנות השמונים, והוא הפך במשך השנים להמנון בלתי רשמי לרגעים של כאב משותף ותקווה משותפת, בטקסים, בהפגנות ובאירועי זיכרון ברחבי העולם. השילוב בין המילים הרוחניות של השיר לבין הסיטואציה הפוליטית הלוהטת של איראן וישראל יצר רגע שנחרט אצל הנוכחים.
ההפגנה עצמה משקפת תופעה מעניינת שהולכת ומתחזקת בשנים האחרונות. יהודים ואיראנים, שההיסטוריה הפוליטית שלהם מלאה בעימותים ומתיחות, מוצאים את עצמם לא פעם באותו צד של המתרס כשמדובר בביקורת על משטר האייתוללות. אזרחים איראנים רבים, בעיקר בקהילות הגולים באירופה ובארצות הברית, מוחים שוב ושוב נגד הדיכוי הפנימי שמפעילות משמרות המהפכה כלפי אוכלוסיית המדינה עצמה.
ברלין, כמו ערים גדולות אחרות באירופה, הפכה בשנים האחרונות לזירה קבועה להפגנות מהסוג הזה. הקהילה האיראנית בגולה פעילה מאוד בעיר, ולא פעם מתקיימות שם הפגנות משותפות עם קהילות יהודיות מקומיות שמבינות היטב את המשמעות של דיכוי משטרי ורודנות.
הרגע שבו זמר ישראלי מצטרף באופן ספונטני להפגנה כזו ושר שיר כמו "הללויה" הוא בדיוק סוג הסיפור שמראה איך תרבות ומוזיקה יכולים לגשר על פערים פוליטיים מורכבים. אין כאן הצהרה רשמית או אירוע מתוכנן, רק אדם שראה הזדמנות לבטא סולידריות דרך השפה שהוא הכי טוב בה, השירה.
מבחינה תרבותית, זה גם תזכורת לכוח שיש לשירים כמו "הללויה" גם עשרות שנים אחרי שנכתבו. כהן, שנפטר בשנת 2016, השאיר אחריו קטלוג ענק של שירים, אבל "הללויה" נשאר אולי היצירה הכי אוניברסלית שלו, כזו שממשיכה לצוץ בהקשרים הכי לא צפויים, מהפגנות פוליטיות ועד טקסי אבל ושמחה כאחד.
בינתיים, לא ידוע אם ברוקמן מתכנן להמשיך ולהופיע בהפגנות נוספות במהלך שהותו בברלין, אבל הרגע הספונטני שכבר תועד ממשיך להסתובב ברשתות ולעורר הדים בקרב מי שראה אותו.
הרגע הספונטני של ברוקמן בברלין הוכיח שוב איך מוזיקה יכולה לחבר בין עמים גם בזמנים הכי מורכבים פוליטית.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה