בית המשפט המחוזי מרכז גזר שבע שנות מאסר בפועל על שלי שיינקר, שעבדה כסייעת בגן ילדים בנתניה שהתפרסם בכינוי "גן השקוף". שיינקר הורשעה בהתעללות ובתקיפה של 12 פעוטות שהיו במשמורתה, במעשים שכללו בעיטות, סטירות והטחת הפעוטות ברצפה.
שיינקר הורשעה ב-42 עבירות אלימות, ובהן עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי, עבירות תקיפת חסר ישע הגורמת חבלה של ממש, ועבירות תקיפה בנסיבות מחמירות. הפעוטות שנפגעו היו בגילאי שבעה חודשים עד שנה וחצי, וכל המעשים בוצעו בתוך חודש אחד בלבד, בין 29 במאי ל-27 ביוני 2024, כאשר שיינקר עבדה בגן באותה תקופה ב-15 מועדים בלבד. לצד עונש המאסר, השית בית המשפט על שיינקר תשלום פיצויים למשפחות הפעוטות בסכום כולל של 300 אלף שקלים.
התיק נגד שיינקר נפתח לאחר שנחשפו תיעודים שהראו כיצד היא מתעללת בילדים הקטנים שהיו בגן שבו עבדה. הפעוטות, שחלקם היו בני שנה בלבד, לא היו מסוגלים לתאר במילים את מה שעבר עליהם בשעות הפעילות בגן, ורק התיעוד שנחשף הביא לחשיפת ההתעללות ולתחילת ההליך המשפטי נגדה.
בית המשפט קבע כי מעשיה של שיינקר חצו כל קו אדום. הסייעת, שהופקדה על הטיפול בפעוטות חסרי ישע, ניצלה את מעמדה ואת חוסר יכולתם של הילדים להתגונן או לדווח על מה שקרה להם. השופטים תיארו את המעשים כהתעללות שיטתית שנמשכה על פני זמן, בילדים שהוריהם סמכו על הגן שיגן עליהם ויספק להם סביבה בטוחה.
פרשת ה"גן השקוף" הצליחה להגיע לכותרות בעיקר בשל התיעוד שהיה בבסיס ההליך המשפטי. בשנים האחרונות עולה שוב ושוב הדיון הציבורי בנושא התקנת מצלמות בגני ילדים ובמעונות יום, כדי לאפשר להורים מעקב ולמנוע מקרים דומים. מקרים כמו זה שהתגלה בנתניה מחזקים את הטענה כי בלי פיקוח חיצוני, קשה מאוד לחשוף התעללות בפעוטות שאינם יכולים לדבר או להעיד על מה שעבר עליהם.
בגזר הדין התייחס בית המשפט לחומרת המעשים ולפגיעה הקשה בפעוטות, שהיו במצב הפגיע ביותר האפשרי. בעיטות, סטירות והטחה ברצפה של תינוקות וילדים קטנים הוגדרו כמעשים אכזריים שדורשים עונש הולם, כזה שישקף את הסלידה של בית המשפט מהתנהגות מסוג זה וישמש אמצעי הרתעה לעובדי חינוך אחרים.
לפי התביעה, שיינקר ביצעה כ-60 אירועי תקיפה במהלך 13 ימים מתועדים בלבד, כשחלק מהפעוטות חוו אלימות כמה פעמים ביום, ובהם הכאה בראש ובפנים, משיכה בזרועות ובשיער, הטחה במשטחי הפעילות ובעיטות. הורי הפעוטות תיארו בבית המשפט השלכות קשות על ילדיהם, בהן התעוררויות בלילה בצרחות, התקפי זעם, הכאה עצמית וחוסר אמון, לצד תחושות אשמה וחרדה שחוו ההורים עצמם. מנגד, סנגורה של שיינקר, עורך הדין שמשון וייס, ביקש לתת משקל לגילה הצעיר (22 בעת ביצוע המעשים), להיעדר עבר פלילי ולנסיבות האישיות שכללו מחסור בתרופה לה הייתה זקוקה ועבודה לבדה מול 12 פעוטות.
הפרשה הותירה סימן עמוק בקרב הורי הפעוטות שנפגעו, שחלקם גילו על ההתעללות רק כשהחלה החקירה. עבור הורים רבים בישראל, המקרה בנתניה הזכיר עד כמה חשוב לבדוק את הרקע של מי שמופקד על הילדים, ועד כמה משמעותי הפיקוח המצלמתי בגנים ובמעונות היום, גם אם מדובר בפגיעה בפרטיות עובדי הגן.
מקרים דומים שנחשפו בעבר במסגרות חינוך לגיל הרך הובילו לדיונים בכנסת ובקרב משרד הרווחה בנוגע לחיוב מצלמות בכל מסגרת שמטפלת בפעוטות. עם זאת, עד כה לא גובשה חקיקה מחייבת בנושא, והתקנת המצלמות נותרת בגדר החלטה של בעלי הגנים או ההורים בלבד.
בשלב זה לא ידוע אם שיינקר תגיש עתירה לערעור על גזר הדין. פרשת "גן השקוף" צפויה להמשיך ולעורר דיון ציבורי בנוגע לפיקוח על מסגרות החינוך לגיל הרך בישראל, ובשאלה האם יש צורך בהסדרה מחמירה יותר של תנאי הפעלת גנים פרטיים ומעונות יום.
**שבע שנות מאסר לסייעת שהתעללה ב-12 פעוטות בגן בנתניה, בפרשה שחשפה מחדש את הצורך במצלמות במסגרות החינוך לגיל הרך.**
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה