בדיוק לפני ארבע שנים היא הייתה נערה בת 22 בשם מהסא ג'ינה אמיני. היום היא סמל שהמשטר האיראני עדיין מפחד ממנו. ביום רביעי, במלאת ארבע שנים למותה, השביתו סוחרים בערים הכורדיות בסקז, סנדנג' וקמיארן את עסקיהם לאות אבל וזיכרון, בעוד כוחות ביטחון וכוחות מיוחדים נפרסו ברחובות ומנעו גישה לבית הקברות איצ'י, שם קבורה אמיני.
אמיני, צעירה כורדית-איראנית מסנדג' שבמערב איראן, נעצרה ב-13 בספטמבר 2022 בידי משטרת המוסר האיראנית, בטענה שלא חבשה את החיג'אב שלה כראוי. לפי עדויות שנאספו לאורך השנים, היא הוכתה קשות בתחנת המעצר, קרסה והושמה בתרדמת. כעבור שלושה ימים, ב-16 בספטמבר, היא מתה. המשטרה האיראנית טענה שהיא נפטרה מדום לב, אך חוקרי האו"ם קבעו מאוחר יותר כי נמצאו סימני טראומה בגופה שמעידים על מכות שספגה במשמורת משטרת המוסר.
מותה של אמיני הצית את אחת ההתקוממויות הגדולות בתולדות הרפובליקה האסלאמית. מפגינים יצאו לרחובות בלפחות 134 ערים ו-132 אוניברסיטאות, ב-26 מתוך 31 מחוזות איראן. מהמחאות נולדה הסיסמה שהפכה למוכרת בעולם כולו: "אישה, חיים, חירות". נשים הסירו את הכיסויים מראשן ושרפו אותם בפומבי, כשהן מאתגרות בגלוי את חוק החיג'אב החובה.
התגובה של המשטר הייתה אכזרית. כוחות הביטחון ירו באש חיה בהמונים, ולפי נתוני האו"ם נהרגו לפחות 49 נשים ו-68 ילדים ברחובות. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל חשף בדוח חדש כי הדיכוי לא היה מקרי אלא מתואם מלמעלה: מסמכים שדלפו מהמדינה כוללים הנחיות מפורשות לכוחות הביטחון "להגיב ללא רחמים, ואף לגרום למוות". הארגון אימת את מותם של 377 מפגינים ועוברי אורח, ותיעד 16 מקרים של אונס בזמן מעצר, בהם נשים, גברים, נערה בת 14 ושני נערים בני 16 ו-17.
מזכ"לית אמנסטי, אניס קלאמר, אמרה כי החקירה "חושפת את שכבות הפיקוד והתיאום מאחורי הדיכוי הקטלני שהפעילו הרשויות האיראניות". לדבריה, "הסוכנים ברחובות פעלו בתוך שרשרת פיקוד היררכית שקישרה אותם לגורמים שהנחו, אפשרו וסייעו לביצוע פשעים בקנה מידה עצום". אמנסטי מנתה 87 גורמים איראנים, ובהם המנהיג העליון המנוח עלי ח'מינאי, שלדבריה יש לחקור בגין פשעים נגד האנושות.
בין קורבנות הדיכוי היה גם ג'והאר פתחי, אביו של יאסר פתחי, שנהרג בנובמבר 2022 בעיר ג'ואנרוד שבמחוז כרמנשאה. לפי עדות בנו, האב, בן 60, יצא להצטרף למצעד לזכר שני קרובי משפחה שנהרגו קודם לכן, ונורה כשניסה לעזור לצעירה שנפגעה מירי ולא זזה. כוחות המשמרות המהפכניים ירו בו ברגלו, וזמן קצר לאחר מכן הוא מת מפצעיו. "לא היה אלים או קיצוני בכלל", סיפר הבן על אביו. "הוא תמיד דיבר על העוול שהממשלה האיראנית גרמה לכולם, ובמיוחד לעם הכורדי. הוא רצה שינוי שלטון, כדי שאנשים פשוטים לא יצטרכו לשלם עוד את המחיר של חיים תחת משטר אכזרי".
הדיכוי לא נעצר בשנת 2022. בינואר השנה פרץ גל מחאות נוסף ברחבי איראן, אחד הגדולים בהיסטוריה של המדינה, ולפי דיווחים נספו בו כ-40 אלף בני אדם. גם הפעם הפעיל המשטר אש חיה, מעצרים המוניים והוצאות להורג, במטרה להשתיק כל קול מתנגד. עדויות שנאספו לאחר גל המחאות החדש מדברות שוב על התעללות מינית ועינויים בקרב עצורים.
למרות זאת, ארבע שנים אחרי מותה, אמיני נותרה סמל שהמשטר לא הצליח למחוק. בחלקים מטהראן ובערים גדולות אחרות ניתן כיום לראות נשים מהלכות בקניונים, יושבות בבתי קפה ונוסעות בתחבורה ציבורית בלי חיג'אב, חרף האיסור החוקי שנשאר בעינו. הרשויות ממשיכות לנסות לאכוף אותו באמצעות מעצרים, כתבי אישום, מצלמות מעקב, הודעות אזהרה, החרמת רכבים ולחץ על בעלי עסקים. אך המראה של נשים שמפרות את החוק בגלוי הפך שכיח בהרבה ממה שהיה לפני מות אמיני.
עורך דין ופעיל שאיבד את אביו במחאות אמר כי אסור לצמצם את מורשתה של אמיני לסוגיית החיג'אב בלבד. "בעיות הנשים אינן מוגבלות לחיג'אב", הוא ציין. "חופש לא אומר רק את הזכות לבחור אם לחבוש חיג'אב או לא. זו הזכות הבסיסית ביותר של נשים". דבריו רלוונטיים גם היום, כשנשים באיראן ממשיכות להיאבק עם אפליה נרחבת, אסירים פוליטיים נותרים מאחורי סורג ובריח, וההוצאות להורג ממשיכות בקצב מדאיג.
ארבעה אסירים פוליטיים כורדים הכריזו לקראת יום הזיכרון על שביתת רעב, וארגוני זכויות אדם דיווחו על מעצרים בימים שקדמו לציון האירוע. עצם העובדה שהרשויות עדיין נוקטות אמצעי זהירות כאלה, ארבע שנים אחרי מותה של צעירה כורדית אחת, מלמדת עד כמה שמה עדיין מפחיד את המשטר באיראן.
בכל מלאת שנה נוספת, בעוד המשטר מנסה להשתיק את זכרה, החנויות המוגפות בסקז ובערי כורדיסטן האחרות ממשיכות להעיד שהסיפור של מהסא אמיני רחוק מלהיסגר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה