גדי איזנקוט הוריד השבוע את הכפפות בצורה שלא הכרנו ממנו עד כה. במקום להתמקד רק בנתניהו ובקואליציה, ראש מפלגת ישר' פנה פנימה, לתוך גוש השינוי, ותקף בחריפות את שני השותפים הקרובים ביותר שלו למאבק: נפתלי בנט ואביגדור ליברמן. המסר שהעביר איזנקוט היה חד וברור: מי שחושב שיוכל להיות ראש ממשלה עם שמונה מנדטים, לא מבין מה קרה במדינה.
הדברים נאמרו בראיון לתחנת "כאן רשת ב'", ומשם המשיכו להתגלגל. "אני חושב שהם שוגים שהם לא רוצים לקבוע כללים לבחירת המועמד לראש הממשלה", אמר איזנקוט על בנט וליברמן. "הם פוגעים בסיכוי לנצח, שהוא קיים". לדבריו, הוא זה שיזם מפגשים משותפים בין ראשי הגוש כדי לגבש מראש מנגנון בחירה, אך השניים סירבו להתחייב לכל מסגרת.
איזנקוט לא הסתפק בביקורת על חוסר ההסכמה. הוא גם שלל בצורה מוחלטת אפשרות של רוטציה בראשות הממשלה, ובמהלך כך פתח פצע ישן בתוך הגוש: הממשלה שהקימו בנט ולפיד לאחר בחירות 2021. "הממשלה הקודמת הוקמה כמניפולציה", אמר איזנקוט, וטען כי יאיר לפיד, שמפלגתו יש עתיד היתה גדולה יותר, הוא זה שהיה צריך לכהן כראש ממשלה מלכתחילה. "את הטעות הזו לא צריך לשחזר", הצהיר.
מאחורי המילים המדודות והטון השקט האופייני לאיזנקוט, מסתתרת אסטרטגיה פוליטית מחושבת: קמפיין "המפלגה הגדולה". המטרה היא ברורה, להפוך לגורם הדומיננטי בגוש השינוי, כזה שאי אפשר לערער על זכותו לראשות הממשלה. הבעיה היא שהדרך להשגת המנדטים הנוספים עוברת בעיקר בתוך המחנה שלו עצמו, ולא מהצבעה חוצה גוש.
ליום שלם המתקפה נשארה ברמה הפוליטית, אבל איזנקוט לא הרפה. יומיים אחרי הראיון הסוער, הוא בחר במה שנראה כבמה מפתיעה להעביר מסר נוסף: מירוץ "בשביל הבנים הדרוזים", המנציח את הלוחמים בני העדה הדרוזית שנפלו במערכות ישראל. שם, לצד חברי מפלגתו האלוף במיל' כמיל אבו רוקן והאלוף במיל' אלעזר שטרן, הוא בחר להטמיע את המסר הפוליטי בתוך מסגרת סימבולית של שותפות ואחדות.
"אל מול ניסיון להפריד בינינו בכל דרך, נגיב בשותפות בדרך. נעמוד יחד, זה לצד זה, שכם אל שכם", אמר איזנקוט במירוץ. "העדה הדרוזית היא חלק בלתי נפרד מהסיפור הישראלי. עלינו לבחור במנהיגות שמחזקת את הברית הזאת ורואה בה נכס לאומי, ולא במנהיגות שמנסה לפרום אותה. לכך אני מחויב, וכך אני נחוש שיהיה".
המתקפה של איזנקוט לא נשארה בלי מענה. בישראל ביתנו, מפלגתו של ליברמן, השיבו בחריפות וקראו לאיזנקוט להבהיר לציבור סוף סוף מי יהיו שותפיו להקמת ממשלה, לפני שהוא מטיף לאחרים על חוסר החלטיות. לפי דיווחים שקדמו לעימות הפומבי, בנט וליברמן קיימו ביניהם פגישה ובה הביעו דאגה מהקו שמוביל איזנקוט, שלטענתם לא מצליח למשוך מספיק מצביעים ממחנה הימין ועלול להקשות על הגוש להתרחב.
לא כל ראשי הגוש רצו להיכנס לעיצומה של המלחמה. יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן ניסה לצנן את העימות וקרא לראשי המפלגות להפסיק לתקוף זה את זה. אבל המחלוקת בין איזנקוט לבנט וליברמן אינה רק אישית או תקשורתית, היא נוגעת למנגנון עצמו: איזנקוט מבקש לקשור את שאלת ההנהגה לכוחה של כל מפלגה בקלפי בלבד, ואילו בנט וליברמן מסרבים בשלב זה להתחייב לכך שגודל המפלגה יהיה הקריטריון היחיד לבחירת המועמד לראשות הממשלה.
מה שמסתמן כעת הוא שאיזנקוט לוקח סיכון מחושב. אם יצליח להפוך למפלגה הגדולה בפער משמעותי מכל שאר מפלגות הגוש, יהיה לו קל להצדיק את הדרישה שלו לראשות הממשלה. אבל אם הפער יישאר קטן, בנט וליברמן לא יעמדו מהצד, ודרישות לרוטציה או להסדרים אחרים יעלו על סדר היום מחדש, בדיוק כמו שקרה בעבר. חודש לפני הבחירות, המאבק על ההנהגה בגוש השינוי רק מתחיל להתלהט, ונראה שהדרך לגיבוש חזית מאוחדת מתרחקת עוד לפני שהתחילה.
Sammanfattning: איזנקוט מסתכן במלחמת ירושה פנימית בגוש השינוי, כשהוא תוקף את בנט וליברמן חודש לפני הבחירות במקום לגייס קולות מבחוץ.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה