בית המשפט המחוזי מרכז אישר לנהל תביעה ייצוגית נגד ארבעה מהבנקים הגדולים בישראל, בטענה שהם לא שילמו ריבית ללקוחותיהם על יתרות זכות בחשבונות העו"ש. ההליך הוגש נגד בנק לאומי, מזרחי טפחות, דיסקונט והבנק הבינלאומי, והוא צפוי לעסוק בסכומים של מיליארדי שקלים.
את הבקשה לאישור התביעה הגישו נועם ברודסקי, נטלי שרבן, סער ברודסקי וצבי הוך. לטענתם, הבנקים הפיקו רווחים משמעותיים מכספי הלקוחות שהוחזקו בחשבונות העו"ש בין השנים 2022 ל-2025, מבלי לשלם עבורם ריבית ומבלי ליידע את הלקוחות על האפשרות להעביר את הכספים לאפיק השקעה נושא ריבית.
הערכות הנזק הנטען נעות בין הדוחות שהוצגו לבית המשפט. במסגרת הבקשה, שנתמכה בחוות דעת כלכלית, הוערך הנזק בסכום העולה על 15 מיליארד שקל, בעוד שבמקורות אחרים צוין טווח נזק של בין 3.6 ל-5.1 מיליארד שקל. לפי הנתונים שהוצגו, כ-400 מיליארד שקל מכספי הציבור מוחזקים בחשבונות עו"ש שלרוב אינם נושאים ריבית כלל.
השופט שמואל בורנשטין, מבית המשפט המחוזי מרכז, קבע כי קיים סיכוי סביר לקבלת התביעה בעילת עשיית עושר ולא במשפט. בהחלטתו הוא נשען בין היתר על דברי נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, שאמר בנובמבר 2024 כי "הרווחיות הגבוהה של הבנקים נשענת במידה רבה על יתרות העו"ש המשמעותיות שהציבור מחזיק בחשבונותיו. אלו מהוות מקור מימון זול ויציב עבור הבנקים, בעוד שהן אינן מניבות תשואה ראויה ללקוחות".
השופט ניתח את משמעות הדברים וכתב: "דומה כי הלבוש המשפטי של דברים אלו הוא פשוט: הבנקים מתעשרים כתוצאה מהחזקת כספי לקוחותיהם המצויים בחשבונות העו"ש". לדבריו, "הבנקים עשו שימוש בכספי הלקוחות, וכתוצאה מכך הפיקו רווח... וזאת מבלי שהלקוחות נתנו את הסכמתם לכך, בוודאי לא הסכמה מדעת, ובלא ששולמה להם כל תמורה בגין השימוש שנעשה באותם כספים".
עוד הוסיף השופט כי "עיקרון היסוד הוא כי יש להימנע מהתערבות בתמחור הנקבע על ידי הבנקים. אלא שהדגש אינו על הריבית שהבנק גובה מלקוחותיו, אלא על כך שהבנק מפיק רווח, העולה על שיעור הרווח שהיה מפיק אילו שילם ריבית ראויה וסבירה ללקוחותיו". לדבריו, ההתעשרות הזו היא "לכאורה, בגדר 'זכייה' שאינה כדין, המצדיקה את התערבותו של בית המשפט".
הבנקים, מצידם, דחו את הטענות במלואן. הם ציינו כי אין כל מקור נורמטיבי המחייב אותם לשלם ריבית זכות או להעביר יתרות עו"ש לפיקדון באופן אוטומטי, וכי חובה כזו אינה קיימת בדין, בהנחיות המפקח על הבנקים, ואינה נובעת מחובת תום הלב הכללית. לטענתם, ההסכמים בין הבנקים ובין לקוחותיהם התייחסו במפורש לנושא, ולכן אין מקום להתערבות בתנאים המוסכמים או לקביעת תנאים חדשים.
גם בנק ישראל הביע עמדה לפיה אין מקום לחייב את הבנקים לשלם ריבית על כספי העו"ש, בין היתר בשל השלכות אפשריות על התחרות ועל התמריצים של לקוחות להשקיע את כספם. השופט בורנשטין ציין כי לעמדת בנק ישראל יש משקל, אך קבע כי אין בה כדי לשלול את האפשרות לתביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.
יצוין כי במאי 2025 נכנס לתוקף תיקון לחוק הבנקאות, המחייב בנק להודיע ללקוח על יתרת זכות העולה על 15 אלף שקל במשך רבעון רצוף, ולמסור לו מידע על חלופות השקעה אפשריות. בהחלטתו הדגיש השופט כי מדובר בסכומים בהיקפים של מאות מיליארדי שקלים ובמספר גדול מאוד של לקוחות, ולכן התביעה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע בשאלות המשותפות לחברי הקבוצה. את המבקשים מייצגים עורכי הדין יצחק אבירם ושחר בן-מאיר, ואת הבנקים מייצגים עורכי הדין בועז פייל, גיתית רמות-אדלר, נחמיה אנגלמן, אהוד ארצי ודורית המברג-גוזנסקי.
אישור הבקשה לניהול התביעה כייצוגית אינו קובע בשלב זה כי הבנקים אכן חייבים בפיצוי. ההחלטה מאפשרת לתביעה להתקדם לשלב הבא, שבו תידון המחלוקת לגופה ותיבחן שאלת גובה הפיצוי, אם יוכרע כי יש לקבל את התביעה.
התביעה הייצוגית תמשיך להתקדם לשלביה הבאים בבית המשפט המחוזי מרכז, שם תיבחן לגופה שאלת חיוב הבנקים בפיצוי הלקוחות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה