איראן הציבה השבוע אולטימטום חסר תקדים לארצות הברית. המשטר בטהרן מסר לוושינגטון כי בכוונתו לפתוח מחדש את מיצרי הורמוז תוך שבוע ימים בלבד, בתנאי אחד: הסכמה אמריקאית לתוכנית מדינית וביטחונית חדשה שהציעה איראן.
מדובר במהלך דרמטי שמניח את כל שולחן המשא ומתן על קו הזמן. לפי הדיווחים, שר החוץ האיראני, עבאס ארקצ'י, הבהיר כי המצר, אחד מנתיבי השיט האסטרטגיים והחשובים בעולם להובלת נפט, יכול לחזור לפעילות מלאה בתוך שבעה ימים בלבד, אם ארצות הברית תסיר את המצור הימי ותקל בלחץ הצבאי המופעל באזור.
במקביל, שר החוץ האיראני הטיח האשמה חריפה בארצות הברית ובישראל. לדבריו, המדינות הללו אחראיות למצב הביטחוני הרעוע במיצרי הורמוז. "אי אפשר להפציץ מדינה, לאיים בהשמדתה, להטיל עליה מצור ימי, ואז לצפות שהביטחון וחופש השיט יחזרו באופן אוטומטי", אמר ארקצ'י. הוא הוסיף פרט חשוב ומטלטל: לדבריו, עד ה-28 בפברואר, המצר היה פתוח לחלוטין, ורק לאחר מכן החל המשבר שהוביל לסגירה בפועל.
נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, הצטרף אף הוא להאשמות החריפות נגד ארצות הברית. "טראמפ אמר שוב ושוב שהוא רוצה להביא מתנה לעם האיראני, אבל המתנה שהם הביאו לנו הייתה טילים מונחים, אמצעי לחימה כבדים והרס", אמר פזשכיאן. לדבריו, "הם למעשה רוצים ליצור בתוך המדינה אירועים והתפתחויות שיסללו את הדרך לקריסת המשטר, החברה והממשלה".
על פי הדיווחים, ההצעה שהניחה איראן על השולחן אינה חדשה כלל. מזכיר מועצת הביטחון הלאומי העליונה של איראן ציין כי טהרן העבירה לוושינגטון מסמך מפורט, הכולל הפסקת אש הדרגתית לאורך 60 יום, פתיחה שלב-אחר-שלב של מיצרי הורמוז, וסיום המצור הימי האמריקאי. לוושינגטון ניתנו בין ארבעה לחמישה ימים בלבד לקבל את ההצעה. לדברי שר החוץ האיראני, מדובר בתנאים זהים כמעט לחלוטין להסכם שארצות הברית עצמה חתמה עליו כבר בחודש יוני, במסגרת מזכר ההבנות שגובש באיסלמאבאד, אך זנחה אותו בחודש יולי שלאחר מכן.
המשא ומתן מתנהל בשיחות עקיפות שנערכות בחדרים נפרדים, כשהשליחים האמריקנים ג'ארד קושנר וסטיב וויטקוף שוהים בחדר אחד וארקצ'י בחדר אחר, בעוד מתווכים קטארים עוברים ביניהם ומעבירים את המסרים. גורם איראני בכיר הבהיר כי טהראן לא תגלה שום גמישות בכל הנוגע לתוכנית הגרעין שלה. "האצבע שלנו על ההדק", הוא הזהיר, והוסיף כי הסיכויים שהדיפלומטיה תפתור את המשבר נמוכים בשל מה שכינה "הדרישות המופרזות" של ארצות הברית. עם זאת, בראיון נפרד לרשת פוקס ניוז, נשאל פזשכיאן במפורש האם איראן מעוניינת בנשק גרעיני והשיב: "בכלל לא". הוא ציין כי "המנהיג העליון הצהיר מספר פעמים כי על פי פסק הלכה דתי, החזקת נשק גרעיני למטרות השמדה היא דבר טמא ואסור מבחינה דתית". פזשכיאן הוסיף כי איראן מוכנה לדלל את מלאי האורניום המועשר שלה ואף להעמיד את עצמה לבדיקה ולפיקוח בינלאומי, אך טען כי הבעיה היא שארצות הברית "מפציצה אותנו וחוסמת נתיבים במקום ליזום שיחות".
בין השחקנים המרכזיים מאחורי הקלעים בולטת פקיסטן, שתיווכה את מזכר איסלמאבאד המקורי עוד ביוני. לפקיסטן יש אינטרס כלכלי ישיר בפתרון המשבר: סגירה ממושכת של המצר אינה נשארת בעיה מקומית של מפרץ פרס, אלא פוגעת ישירות בחשבון יבוא האנרגיה הפקיסטני, בהעברות הכספים של אזרחים פקיסטנים העובדים במדינות המפרץ, ובמטבע פקיסטני שכבר סופג זעזועים חוזרים ממחירי הנפט. עם זאת, פקיסטן מוגבלת ביכולתה: היא אינה יכולה לכפות על וושינגטון לכבד הסכם ממנו כבר נסוגה פעם אחת.
מעבר לתיווך הפקיסטני, גם קטאר וסין מעורבות במאמצי הגישור. קטאר, בעלת יחסים ותיקים עם וושינגטון וטהרן כאחד, חוששת מהסלמה שעלולה לפגוע ישירות ביצוא האנרגיה שלה. סין, מצידה, פועלת דרך שר החוץ שלה שנפגש עם ארקצ'י בבייג'ינג וקרא לשני הצדדים "לחזור למזכר ההבנות של איסלמאבאד בהקדם האפשרי", תוך אזהרה כי המשך העימות "אינו לטובת אף אחד מהצדדים המעורבים". התזמון לא מקרי: הקריאה הסינית הגיעה זמן קצר לפני פגישה מתוכננת בין נשיא סין לנשיא ארצות הברית טראמפ בוושינגטון.
העימות הדיפלומטי מול סין מתחדד גם הוא. הנשיא טראמפ הזהיר את נשיא סין שי ג'ינפינג במהלך ביקורו בוושינגטון מפני מתן כל סיוע לאיראן, וקיבל הבטחה מפורשת שבייג'ינג תחדל מכך. שגריר ארצות הברית בסין, דיוויד פרדו, חשף כי הדברים נאמרו על רקע דיווחים לפיהם סין סיפקה לאיראן משגרים נישאים של טילי הגנה אווירית, וכי טהראן מצאה דרך לעקוף את הסנקציות על מכירות הנפט שלה בסיוע סיני. "הבהרנו להם היטב כבר לפני מספר שבועות שכל סיוע שיעניקו לאיראן, בין אם ישיר או עקיף, מודיעיני או צבאי, הוא פשוט בלתי מקובל", אמר פרדו. עם זאת, מקור איראני בכיר טען מנגד כי גם לאחר הפגישה בין טראמפ לשי, סין לא תגביל את קשריה הכלכליים, הפוליטיים או הצבאיים עם טהראן בעקבות הלחץ האמריקני.
מה שהופך את המהלך הנוכחי לשונה ממאמצי תיווך קודמים הוא העובדה שאף אחת מהמעצמות המסורתיות המסוגלות לכפות פתרון בכוח אינה זו שמנהלת בפועל את בניית הגשר הדיפלומטי. מדובר בשינוי אמיתי באופן שבו נוהלו משברים במזרח התיכון לאורך העשורים האחרונים, ונראה שהוא נובע מכך שהאמינות של וושינגטון כמתווכת הוגנת נפגעה קשות לאחר שההסכם מחודש יוני קרס תוך שבועות בודדים מרגע כניסתו לתוקף.
בסופו של דבר, כל העניין מצטמצם לשאלה אחת פשוטה: האם וושינגטון תסכים, בצורה כזו או אחרת, לאותם תנאים עליהם חתמה ואז זנחה ביוני, בתוך חלון הזמן של ארבעה עד חמישה ימים שהציבה טהרן. אם התשובה חיובית, פקיסטן, קטאר וסין יוכלו לטעון שהתיווך שלהן הצליח. אם לא, האולטימטום יפוג, והדיפלומטיה תיבחן מול איראן שכבר הוכיחה שהיא יודעת להשיב בסגירת נתיבי שיט כשהיא בוחרת בהסלמה.
בימים הקרובים תתברר תשובתה הרשמית של ארצות הברית להצעה האיראנית, כאשר גורמים בזירה הבינלאומית עוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות במיצרי הורמוז, נתיב מים שדרכו עוברת נתח ניכר מאספקת הנפט העולמית.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה