טראמפ באולטימטום לאירופה: שחררו מאגרי סולר או שאגביל את הייצוא

ממשל טראמפ מפעיל לחץ חסר תקדים על שתיים ממעצמות האיחוד האירופי. על פי דיווחים שהתפרסמו, וושינגטון דורשת מצרפת וגרמניה לשחרר מיידית מאגרי דיזל אסטרטגיים, והאיום שעומד מאחורי הדרישה חמור: סנקציות והגבלת ייצוא סולר אמריקני, מהלך שעלול לזעזע את שוק האנרגיה האירופי.

שלושה גורמים המקורבים לשיחות מסרו כי הנשיא דונלד טראמפ בוחן באופן אישי את האפשרות להגביל את ייצוא הסולר האמריקני. המטרה המוצהרת: להוזיל את מחירי הדלק בארצות הברית, וזאת לקראת בחירות האמצע הקרבות בחודש נובמבר. מדובר במהלך פוליטי מובהק, שמשלב מדיניות אנרגיה עם לוח זמנים בחירתי.

לפי אחד הגורמים, הדרישה האמריקנית מהאיחוד האירופי עומדת על שחרור של 120 מיליון חביות סולר בתוך שישה חודשים בלבד. מדובר בכמות עצומה, שאמורה להגיע בעיקר ממאגרי החירום של צרפת וגרמניה, שתי המדינות שמחזיקות יחד כ-35% ממלאי הדיזל האסטרטגי של כלל האיחוד האירופי.

בוושינגטון לא מסתירים את התסכול. גורמים אמריקניים טוענים כי צרפת וגרמניה "לא עמדו במלואן" בהתחייבויות קודמות לשחרור מלאי חירום, במסגרת מהלך בינלאומי מתואם של סוכנות האנרגיה הבינלאומית. באותו הסכם סוכם על שחרור כולל של כ-400 מיליון חביות ממאגרי החירום העולמיים, כאשר מדינות האיחוד האירופי התחייבו לספק יחד כ-20% מהכמות, וארצות הברית התחייבה להעמיד 172 מיליון חביות מצדה.

גורם אמריקני שדיבר על התהליך ניסח את העמדה בצורה חדה: "האינטרס של אירופה הוא לעבוד עם ארצות הברית, בעוד אנו פועלים במספר דרכים להגדיל את היצע המוצרים המזוקקים ולהפחית את העלויות לצרכנים". מדובר בניסוח דיפלומטי שמסתיר איום ברור: אירופה שאינה משתפת פעולה עלולה למצוא עצמה ללא אספקת סולר אמריקנית קריטית.

הרקע לדרמה הוא תלות אירופית הולכת וגוברת בדלק אמריקני. מאז שהאיחוד האירופי אסר על יבוא נפט רוסי בעקבות הפלישה לאוקראינה, היבשת נזקקת יותר ויותר לאספקה מוושינגטון. שיבושי אספקה נוספים מהמזרח התיכון, שנבעו מהמלחמה מול איראן, רק החריפו את התלות הזו. בפועל, אירופה נכנסה למלכודת אנרגטית שבה היא תלויה כמעט לחלוטין בארצות הברית, ועכשיו משלמת את המחיר הפוליטי על כך.

הזינוק החד במחירי הדיזל בחודשים האחרונים, יחד עם החשש מהמשך שיבושים באספקת האנרגיה העולמית, מחדד את הדחיפות מבחינת וושינגטון. מבחינת הממשל האמריקני, ההיגיון פשוט: אם אירופה לא תשחרר את המלאים שלה, ארצות הברית לא תזרים את שלה, גם אם המחיר הוא פגיעה במחירי האנרגיה באירופה.

מה שבולט בסיפור הוא העיתוי. הלחץ האמריקני אינו נובע רק משיקולי אנרגיה גלובליים, אלא קשור ישירות לבחירות האמצע בארצות הברית. הורדת מחירי הדלק המקומיים היא מהלך פוליטי מובהק, וכעת מתברר שאירופה נדרשת לשלם את המחיר כדי שטראמפ יוכל להציג הישג לבוחר האמריקני.

בשלב זה לא ברור כיצד יגיבו פריז וברלין לדרישה. שתי הבירות עד כה לא עמדו, לטענת וושינגטון, בהתחייבויות קודמות, ולא ברור אם הפעם ייכנעו ללחץ תחת איום הסנקציות, או שיבחרו להתעמת עם וושינגטון על רקע הצורך לשמור על מלאי החירום שלהן. ברקע עומדת שאלה קריטית: עד כמה מוכנה אירופה לוותר על עצמאות אנרגטית כדי לרצות את הממשל האמריקני.

הדרמה הדיפלומטית צפויה להתפתח בשבועות הקרובים, כאשר שני הצדדים ככל הנראה ינהלו משא ומתן מאחורי הקלעים לפני שוושינגטון תכריע אם להפעיל בפועל את איום הסנקציות או ההגבלה על ייצוא הסולר.