בכיר אמריקני על עסקת החטופים: "אי אפשר היה להחזיר את כולם מיד"

אחד הבכירים שעמדו בלב המשא ומתן לשחרור החטופים מטעם ממשל ביידן שובר את השתיקה. ברט מקגורק, שהיה מעורב מקרוב בכל שלבי המגעים מול חמאס, התראיין לפודקאסט של דן סנור ובמהלכו פירק אחת אחת שורה של טענות שרווחו בישראל על מהלך המשא ומתן. הדברים מקבלים משנה תוקף דווקא לאור העובדה שמקגורק פעל מטעם ממשל שהתנגש לא פעם עם ישראל, עד כדי הטלת אמברגו נשק.

הטענה הראשונה שמקגורק מפרק היא שהייתה אפשרות להחזיר את כל החטופים כמעט מיד, עוד בשלבים הראשונים של המלחמה. לדבריו, מדובר ב"בולשיט מוחלט". עסקה כוללת באותו שלב הייתה מחייבת למעשה כניעה גורפת לתנאי חמאס, וגם במקרה כזה לא הייתה שום ערובה שהארגון באמת ישחרר את כולם. ההערכה האמריקנית הייתה חד משמעית: חמאס התכוון לשמור על חלק מהחטופים במשך שנים ארוכות, כקלף מיקוח אסטרטגי.

נקודה מרכזית נוספת נוגעת לקריסת העסקה הראשונה, שנתלתה בישראל כישלון. מקגורק מספר כי חמאס הוא שהביא לקריסה, כשניסה לעבור משחרור נשים צעירות לשחרור גברים מבוגרים, בעוד שעדיין החזיק בחיים נשים צעירות שהיו אמורות להשתחרר. מבחינת ישראל, הסכמה לוותר על קטגוריית הנשים הצעירות הייתה עלולה להיות ממש גזר דין מוות עבורן. ישראל התעקשה להשלים את שחרור כל הנשים בקטגוריה, וכתוצאה מכך חמאס הוא שהפסיק את תהליך השחרורים.

מקגורק מתייחס גם לטענה ששררה בזמן הדיונים על הפעולה הצבאית ברפיח, לפיה הייתה באותו שלב עסקה בהישג יד שישראל טרפדה. לדבריו זה פשוט לא נכון: לפני הכניסה לרפיח לא הייתה שום עסקה שחמאס עמד להסכים לה. ישראל, הוא מציין, הסכימה לכמה מתווים קשים מאוד, כולל שחרור אסירים כבדים, וחמאס דחה את כולם. גם המתווה שעליו הכריז הנשיא ביידן בפומבי באותה תקופה לא התקבל בסופו של דבר בידי חמאס. "לא היה רגע לפני רפיח שבו עסקה הייתה ממש בהישג יד", הוא מדגיש, ומוסיף כי חמאס היה מוכן לחכות שנים לפני שישחרר את כל החטופים.

בנוגע ללחץ הכבד שהפעיל ממשל ביידן על ישראל לעצור את הפעולה הצבאית לפני הכניסה לרפיח, מקגורק מבהיר כי הוא לא נבע מהנחה שישראל מטרפדת עסקה כלשהי. לדבריו, ביידן פשוט הגיע באותו שלב למיצוי מהמלחמה ומהמשבר האזורי הרחב יותר. ארה"ב דחפה אז להפחתת עוצמת הלחימה בתקופת הרמדאן, מהלך שלדברי מקגורק דווקא הפחית את התמריץ של חמאס להתגמש במשא ומתן, ולא קירב עסקה.

החלק החד ביותר בדבריו של מקגורק נוגע לדמותו של יחיא סינוואר. לדבריו, כל עוד מנהיג חמאס היה בחיים, הוא לא ראה אפשרות ממשית להגיע לעסקה כוללת. זה כולל גם את אירוע רצח ששת החטופים, שהוצג בישראל כהקרבתם על ידי הממשלה. מקגורק טוען שהכניסה לרפיח הייתה חלק בלתי נפרד מהמהלך שהביא בסופו של דבר לחיסולו של סינוואר, והלחץ הצבאי הוא שהביא את חמאס לנקודות שבהן הסכים בסוף לעסקאות.

מקגורק מסכם את תפיסתו בקביעה ברורה: לחץ צבאי ועסקת חטופים לא היו שתי חלופות סותרות, אלא שני כלים שפעלו יחד. "הלחץ היה המנוף שאפשר את העסקאות", הוא אומר, ובכך למעשה תומך בקו שישראל הציגה לאורך כל המלחמה, לפיו הפעלת כוח צבאי היא שהביאה בסופו של דבר לשבירת ההתנגדות של חמאס.

דבריו של מקגורק מעניינים במיוחד לאור תפקידו בממשל שלא פעם חלק על ישראל בנוגע לדרך ניהול המלחמה, ואף הגיע כדי עיכוב משלוחי נשק כאמצעי לחץ. העובדה שדווקא בכיר כזה מאשר בריאיון פומבי שהלחץ הצבאי, ולא ויתורים מדיניים, הוא שהוביל לעסקאות, עשויה להדהד גם בדיון הציבורי בישראל סביב הדרך שבה נוהל המשא ומתן לאורך כל המלחמה.

בשלב זה לא ידוע אם גורמים נוספים בממשל ביידן לשעבר יתייחסו לדברים, אך הריאיון המלא של מקגורק אצל דן סנור כבר מעורר הדים ברשתות החברתיות ובקרב פרשנים המתעניינים בפרטי המשא ומתן שהתנהל מאחורי הקלעים.