למרות התקיפות: יצוא הנפט ממצר הורמוז עקף את רמות טרום המלחמה

המצור האיראני על מצר הורמוז נשבר, לפחות על הנייר. נתונים חדשים שפורסמו השבוע חושפים תמונה מטלטלת: יצוא הנפט מהמזרח התיכון, דרך הנתיב הימי שאיראן איימה לחנוק, עקף את הרמות שנרשמו לפני פרוץ המלחמה. זאת, בזמן שמשמרות המהפכה ממשיכים לירות על מכליות וטילים פוגעים בספינות סוחר כמעט מדי יום.

לפי נתוני חברת המעקב הימי קפלר, בימים מסוימים בסוף ספטמבר הגיע יצוא הנפט הגולמי מהאזור ל19.5 עד 22.5 מיליון חביות ביום, לעומת ממוצע של כ-18 מיליון חביות ביום בשנה שקדמה למלחמה. הממוצע בשבעת הימים שהסתיימו ב-1 באוקטובר עמד על 18.5 מיליון חביות ביום, מעל לרמת טרום המלחמה. כשמחברים לכך גם מוצרי נפט, כימיקלים וגז טבעי נוזלי, היקף המשלוחים היומי מהאזור הגיע ל-22.4 מיליון חביות.

מזכיר המלחמה האמריקאי פיט הגסת' הצהיר השבוע כי התנועה במצר "מתקרבת לרמתה לפני המלחמה". "איראן רוצה לשחק משחקים עם דברים כמו מצר הורמוז. הם לא שולטים בו, אנחנו שולטים בו", אמר הגסת', והוסיף כי ארצות הברית "פועלת כמעט ברמות שלפני המלחמה בכל לילה" וכי המצור האמריקאי על איראן נותר הדוק ככל שיידרש.

מאחורי ההישג האמריקאי עומד מבצע יקר ומורכב. מדינות המפרץ, ובראשן איחוד האמירויות וכווית, מפעילות שיטת "ספינה לספינה": מכליות מעמיסות נפט בתוך המפרץ הפרסי, יוצאות מהמצר עם מערכות ניווט כבויות כדי להימנע מאיתור, מעבירות את המטען לספינות שממתינות מעבר למים המסוכנים, וחוזרות לסיבוב נוסף. המחיר על מעבר אחד כזה זינק מעשרות אלפי דולרים בשגרה ליותר מ1.2 מיליון דולר ליום שיט, וחברות ספנות כמו הקוריאנית סינוקור מוכנות לקחת את הסיכון תמורת הרווח.

הסיכון הזה אינו תיאורטי. חברת המודיעין הימי מריסקס דיווחה על לפחות שבע תקיפות על כלי שיט מאז סוף ספטמבר, כולן בסמוך לחלק הצר ביותר של המצר. המכלית הכוויתית הענקית "קאזימה 3" נפגעה ב-1 באוקטובר מקליע בלתי מזוהה ועלתה באש, וכל אנשי הצוות פונו בשלום. הסוכנות הבריטית לביטחון הסחר הימי דיווחה על תקיפה אחת לפחות ביום באזור המצר ובמפרץ עדן. לאורך המלחמה כולה נהרגו עשרות מלחים במעברים המסוכנים, וחברות הספנות משלמות בונוסים גבוהים כדי לשכנע ימאים ממדינות עולם שלישי לקחת את הסיכון.

המחיר הגבוה של הנפט לא יורד, חרף התאוששות היצוא. חבית ברנט נסחרת סביב 100 דולר, עלייה של כ-38% לעומת ערב המלחמה. מומחים מסבירים שהפער בין יצוא גבוה למחיר גבוה נובע מעלויות לוגיסטיות חריגות, מחסור עולמי בתזקיקים כמו דיזל ובנזין, ומלאים גלובליים שחוקים שאינם מספקים עוד "כרית ביטחון" מפני זעזועים.

אזהרה חריפה במיוחד הגיעה ממנכ"ל ארמקו, אמין נאסר, שהופיע השבוע בכנס אנרגיה בינלאומי בלונדון, הופעתו הפומבית הראשונה מאז פרוץ המלחמה. לדבריו, המלחמה גרעה מהשוק העולמי כמעט 3 מיליארד חביות נפט, ומתוכן יותר ממיליארד חביות כבר נמשכו ממלאי חירום. "המערכת כבר מתוחה, וכמעט שאין לעולם מקורות נוספים לפנות אליהם. כרית הביטחון של האספקה דלה באופן מפחיד", אמר נאסר. לדבריו, גם אם הורמוז ייפתח לגמרי, מילוי מחדש של המלאים העולמיים עשוי לקחת עד שנתיים.

בד בבד, מתברר כי בטהרן כבר מבינים שמהלך הלחץ בהורמוז מיצה את עצמו. לפי מידע שהתפרסם, בכירים במשמרות המהפכה מודים בשיחות סגורות כי המצר "כבר אינו מספק את מנוף הלחץ שקיוותה להשיג" איראן, ולכן המוקד עובר דרומה, למצר באב אל-מנדב שבין הים האדום לאוקיינוס ההודי. איראן מחזקת שם את הסיוע לחות'ים בתימן, בניסיון לשמור על שליטה בנתיב שיט אסטרטגי נוסף, בזמן שסעודיה וכוחות ממשלת תימן פתחו במבצע צבאי להדיפתם מהאזור, בגיבוי אווירי סעודי ובסיוע ישראלי ואמריקאי.

התמונה המתקבלת מורכבת: ארצות הברית מציגה הישג מודיעיני וצבאי בהחזרת תנועת הנפט להורמוז, אבל ההישג הזה נקנה במחיר כלכלי כבד ובסיכון חיי אדם מתמשך. איראן, מצדה, לא ויתרה, אלא פשוט מעבירה את זירת הלחץ למקום אחר. השאלה המרכזית כעת היא האם המבצע הסעודי נגד החות'ים יצליח לסגור גם את החזית הדרומית, לפני שבאב אל-מנדב יהפוך לנקודת המשבר הבאה של שוק האנרגיה העולמי.