בעל השליטה בארית מכר בשיא - המוסדיים הפסידו רבע מיליארד שקל

בעל השליטה בחברת ארית, צבי לוי, ביצע עסקה שמסתמנת כאחת המוצלחות בשוק ההון הישראלי בשנים האחרונות, ובו בזמן אחת הכואבות ביותר עבור הגופים המוסדיים שעמדו בצד השני של העסקה. בתחילת השנה מכר לוי נתח של 7% ממניות ארית, יצרנית המרעומים לפגזי ארטילריה ומרגמות, תמורת כ-400 מיליון שקל. המכירה בוצעה כשהמניה נסחרה סביב שווי שיא של למעלה מ-7 מיליארד שקל. מאז, המניה צנחה ביותר מ-70%, ומי שרכשו ממנו את המניות באותה עת נותרו עם הפסד של כרבע מיליארד שקל.

מניית ארית הייתה אחת התופעות המרשימות של הבורסה בתל אביב בשנים האחרונות. החברה הניבה למשקיעיה תשואה של מאות אחוזים מדי שנה, על רקע ביקוש גובר לתחמושת בצל מלחמת רוסיה-אוקראינה ומלחמת חרבות ברזל שחייבה את צה"ל לחדש את מלאי התחמושת שלו. בתוך שלוש שנים בלבד זינקה המניה ב-6,630%, זינוק שהעשיר את לוי, איש עסקים חרדי מטבריה שידוע בפרופיל תקשורתי נמוך, ושרכש את השליטה בחברה שני עשורים קודם לכן תמורת מיליוני שקלים בודדים בלבד.

ארית, שהוקמה בסוף שנות ה-70, עברה בעבר תקופות קשות ואף עמדה בפני פשיטת רגל תחת שרשרת ארוכה של בעלים. לוי, יחד עם המנכ"ל חיים שטפלר, הוביל את החברה דרך תהליכי הבראה משמעותיים שהעמידו אותה בעמדת זינוק לקראת גל הביקושים הביטחוני שהגיע בשנים האחרונות. אלא שהגאות הזו, כפי שמתברר כעת, הייתה זמנית, ולוי בחר לממש חלק משמעותי מהחזקותיו בדיוק בשיא.

מי שרכשו מלוי את המניות היו בעיקר משקיעים זרים גדולים, לצד חברות הביטוח מנורה והפניקס ובית ההשקעות מור. אותם גופים האמינו שהם נכנסים לעסקה בשווי שיא שעתיד להמשיך ולטפס, אך בפועל קנו ממש בשיא. מאז המכירה צנחה המניה ב-73%, והגופים המוסדיים רואים כיצד ההשקעה שלהם, גם לאחר שמביאים בחשבון את הדיבידנדים הגדולים שחילקה החברה, מניבה הפסד של כ-245 מיליון שקל.

מאחורי הקריסה עומדת שורה של גורמים. ראשית, הצטננות כללית בהתלהבות המשקיעים מהסקטור הביטחוני, על רקע רגיעה יחסית בזירות המלחמה השונות והערכות כי שווי חלק מהחברות בתחום משקף תמחור בועתי. בנוסף לכך, ארית עצמה הציגה שחיקה משמעותית בביצועים העסקיים: בסיכום המחצית הראשונה של השנה עמדו הכנסותיה על כ-133 מיליון שקל, ירידה של 14% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, בעוד שהרווח הנקי צנח בכ-45% לכ-52.4 מיליון שקל. החברה אף צופה כי הכנסותיה ב-2026 ירדו בכ-42% לכ-340 מיליון שקל, וצבר ההזמנות שלה, שעמד נכון לסוף הרבעון השני על כ-672 מיליון שקל, נמוך בהרבה מהצבר בתקופה המקבילה אשתקד שעמד על 1.1 מיליארד שקל.

עם פרסום הדוחות ניסתה ארית להרגיע את המשקיעים באמצעות הודעה על חלוקת דיבידנד חריג בהיקף של כ-529 מיליון שקל, מתוכם כ-317.4 מיליון שקל כבר חולקו בחודש שעבר. חרף המהלך הנדיב, המשקיעים הגיבו בחוסר אמון ושלחו את המניה לירידה נוספת של כ-12% באותו היום בלבד, סימן לכך שהשוק מתמחר קודם כל את ההאטה בפעילות ולא את תזרים המזומנים החד-פעמי.

לא כל החדשות מגיעות מתוך נקודת שפל. בחודש שעבר דיווחה ארית כי קיבלה מחברת בל ההודית, שותפתה האסטרטגית ואחת מחברות הביטחון הגדולות במדינה, הזמנה בהיקף של כ-16 מיליון דולר. החברה גם זכתה במכרז לאספקת מרעומי ארטילריה למדינה בצפון אמריקה, ודיווחה על כניסה לשוק האירופי במסגרת הסכם לייצור ושיווק מרעומים למדינות נאט"ו, לצד הקמת בסיס ייצור חדש בארצות הברית. אם מהלכים אלה יתורגמו להזמנות בפועל, ייתכן שהם יבלמו חלק מהשחיקה שחוותה החברה.

לאחר הנפילה החדה נסחרת ארית בשווי של כ-1.5 מיליארד שקל, לעומת יותר מ-7 מיליארד שקל בשיא. לוי עדיין מחזיק 39% ממניות החברה, בשווי של כ-615 מיליון שקל, הרחק מתחת לשווי שהחזיק בשיא אך גם רחוק מהסכנה שבה מצויים כעת הגופים שרכשו ממנו. לצידו מחזיקים בעלי מניות גדולים נוספים, ובהם הפניקס עם 8.3% מההון, הראל עם 5.7% ואי.בי.אי עם 5.1%.

הפרשה ממחישה סיכון מוכר בשווקי ההון: כאשר בעל שליטה מוכר נתח משמעותי ממניותיו בדיוק בשיא, זה לא תמיד עדות לחוסר אמון בעתיד החברה, אך תמיד שווה בדיקה. במקרה של ארית, מי שנכנסו לעסקה תוך הסתמכות על המומנטום החיובי גילו בדיעבד שהתזמון של לוי היה כמעט מושלם. השאלה שתעמוד כעת בפני המוסדיים היא האם ההזמנות החדשות מהודו, צפון אמריקה ואירופה מספיקות כדי להחזיר את האמון במניה, או שמא מדובר רק בניסיון לעצור את הדימום בטרם תבוא ירידה נוספת.