**מורן אסולין, אשת ליאור ז"ל: "האנשים מהכדורגל כבר לא בקשר, לא מופתעת"**

שלושה שנים אחרי ליל הזוועה במסיבת הנובה, המדינה כולה עוצרת לרגע ונזכרת. מורן אסולין, אשתו לשעבר של ליאור אסולין ז"ל שנרצח ברעים, בחרה לשתף את הכאב שלה בשידור ציבורי, בדיוק ביום שבו היה אמור לחגוג יום הולדת 46.

אסולין עלתה לשידור בתוכנית הספורט ברדיו וסיפרה שהזמן לא מרפא כלום. "הזמן מרפא את הפצע? לא. כולם חוזרים ואומרים את זה, אבל הוא לא מרפא, וזה נראה לי אפילו נהיה יותר קשה", אמרה. היא תיארה את ליאור כדמות דומיננטית שהייתה חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה, אב לשלושה ילדים שאחת מהן מתגייסת בקרוב ליחידה קרבית.

בשיחה הכאובה חזרה אסולין לבוקר ה-7 באוקטובר עצמו. היא תיארה כיצד בשעה 6:29 בבוקר, בתוך הממ"ד, שאלה את בתה היכן אביה, ואיך הבינה בהדרגה שמשהו נורא קרה. "ב-9:30 שמעתי שיש מסיבה בדרום ולא ידעתי שהוא שם", סיפרה, והוסיפה כי רק בשעה 10:30, כשאחיו של ליאור התקשר ושאל אם היא איתו, "כבר איבדתי את זה איפשהו".

אסולין לא חסכה ביקורת גם על עולם הכדורגל, שבו גדל ליאור כשחקן במכבי הרצליה. לדבריה, מעבר להנצחה שקיבל במועדון, אין כמעט קשר עם אנשי הענף. "האם זה מפתיע אותי? האמת שלא. אמרו לי את זה עוד בשבעה, 'כל הטוב שאת רואה זה נגמר מאוד'", אמרה. היא גם תקפה את ההתנהלות המדינתית מול משפחות שכולות שאינן מוגדרות כאלמנות, וטענה כי "עדיין עושים פה אפליות" בין אלמנות לגרושות בכל הקשור לקצבאות ילדים יתומים.

במקביל לדברי אסולין, נערכו ברחבי הארץ טקסי זיכרון רשמיים לציון שלוש שנים לטבח. נשיא המדינה יצחק הרצוג נאם בטקס הזיכרון שהתקיים באתר ההנצחה ברעים, ואמר כי "גם בחלוף שלוש שנים עדיין קשה לתפוס איך נלקחו מאיתנו ברשעות ובברבריות" הנרצחים. הרצוג פנה ישירות למשפחות השכולות ואמר: "השבר שאתם נושאים על לוח ליבכם לא יתאחה לעולם. אך גם תעצומות הנפש, האצילות, והכוחות שאתם מגלים ומייצרים מהממים אותנו".

גם בעולם התרבות והאמנות ניכרו השלכות היום הקשה. הזמרת יובל רפאל, ששרדה את מה שכונה "מיגונית המוות" וייצגה את ישראל באירוויזיון, שיתפה תיעודים חדשים מאותו יום וכתבה כי "המקום בו נולדתי מחדש, האדמה הזו עדיין מדממת". היא תיארה תהליך החלמה ממושך בן שנה וחצי שבו המטרה היחידה שלה הייתה "לקום בבוקר ולצחצח שיניים".

הזמר עומר אדם שיתף אף הוא ברשת את תחושותיו, לאחר שדפדף בתמונות ישנות מלפני הטבח. "המציאות של כולנו השתנתה", כתב, והוסיף כי "לא חושב שהרבה אנשים, בהרבה מקומות רחוקים וגם קרובים אלינו, יכולים באמת להבין איך זה מרגיש" לחוות חטיפה. הוא בחר לפרסם סרטון שבו הוא שר מול חיילים, במקום תמונות זוועה מהאירוע עצמו.

מגישת ערוץ 14 עדן הראל שיתפה סדרת סטורים רגישה שכללה שיר של הפזמונאי נעם חורב בשם "שלוש שנים", ולצידו כתבה: "חיפשתי וחיפשתי משהו להעלות, שידבר את הכאב שלי". בהמשך פרסמה תמונת נר נשמה עם הכיתוב "לא נשכח לעולם. לא נסלח לעולם". הזמר אושר כהן בחר בטון אחר ויצא נגד הפילוג בחברה הישראלית, ותהה: "השבעה באוקטובר קרה לנו ביחד, היום כואב לכולנו ביחד! מתישהו נצליח לקיים את הצוואה ולחיות ביחד?"

מעבר לדברי האמנים ואישי הציבור, נרשמו גם יוזמות לשימור הזיכרון. פרויקט צילום חדש של סטודנטית לפסיכולוגיה בשם רומי מידני מתעד שורדי הטבח ובני משפחותיהם, במטרה להראות אותם "מעבר לטראומה". "השבעה באוקטובר אולי מתרחק בזמן אבל הוא עדיין נוכח אצל הרבה מאוד מהאנשים", אמרה מידני, והוסיפה כי ההנצחה "לא יכולה להיות רק ביום אחד בשנה".

השנה הנוכחית מסמנת נקודת ציון נוספת: זו הפעם הראשונה שבה מצוין יום השנה לטבח ללא חטופים ברצועת עזה. עם זאת, כפי שהעידו רבים מהדוברים, הכאב לא דעך, וההתמודדות היומיומית של השורדים והמשפחות השכולות ממשיכה גם הרבה אחרי שהטקסים הרשמיים מסתיימים.