מנדלבליט הודה במשפט נתניהו: חשדתי שפרקליט מסוים הדליף

היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט הודה היום (שני) כי בעבר חשד שפרקליט מסוים מעורב בהדלפות מידע מתוך הפרקליטות, וזאת במהלך עדותו הראשית במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו. ההודאה המפתיעה נחשפה לאחר שסנגורו של נתניהו, עורך הדין עמית חדד, עימת את מנדלבליט עם טענות בנוגע ל"מכת הדלפות" שליוותה את חקירות תיק 4000 בשנת 2017.

מנדלבליט דחה מכל וכל את הטענה שהאשים את הפרקליטות כולה בהדלפות, אך בניגוד לכך אישר בפה מלא כי היה פרקליט ספציפי שלגביו התעורר אצלו חשד אישי. הדברים עוררו צחוק באולם בית המשפט, כאשר מנדלבליט נמנע מלנקוב בשמו של הפרקליט החשוד ולא פירט על מה בדיוק התבסס החשד שלו.

חדד חזר בחקירתו לתקופה שבה הועברו חומרי חקירת בזק לפרקליטות, בנובמבר 2017, וביקש לברר מה ידע מנדלבליט על ההדלפות לתקשורת באותה עת. "בתיק הזה הייתה מכת הדלפות. חגיגה. אתה זוכר את זה?", שאל הסנגור. מנדלבליט השיב: "אני זוכר שהיו טענות להדלפות. אבל אני לא אמרתי שהפרקליטות הדליפה".

חדד לא הסתפק בתשובה החמקמקה ולחץ: "באמת, מר מנדלבליט? האם לא אמרת אף פעם שהפרקליטות מדליפה?". או אז השיב היועץ המשפטי לממשלה לשעבר: "יש פרקליט מסוים שחשבתי שיכול להיות שהוא כן מדליף". מנדלבליט מיהר להבהיר שאין לקשור בין החשד הנקודתי הזה לבין החלטות שקיבל בנוגע לזהות הגורמים שטיפלו בחקירה, והדגיש כי מעולם לא ייחס את ההדלפות לפרקליטות כולה.

בהמשך החקירה הטיח חדד במנדלבליט כי התובעת ליאת בן-ארי קיימה קשר עם העיתונאי גידי וייץ ועמדה מאחורי הדלפות לתקשורת בזמן אמת. "חשבתי, יכול להיות, אני לא יודע, שיש אפשרות שיש הדלפות באותו זמן לתקשורת, זה בוודאי לא לחלוטין, וחשבתי שנכון יהיה להחליף פרקליטות באחרת שיהיה לי נוח יותר לעבוד איתם", השיב מנדלבליט, בהודאה נדירה על חשדות שליוו אותו באותם ימים. כשנשאל אם ההדלפות נועדו להפעיל עליו לחץ, השיב מנדלבליט: "יכול להיות שאמרתי". בהמשך, כשנשאל אם גם בתיק 4000 היו הדלפות ולחץ תקשורתי לפתיחת חקירה נגד ראש הממשלה בטרם נפתחה חקירה רשמית, אישר מנדלבליט בקיצור: "כן".

הרגע הדרמטי ביותר של הדיון הגיע כאשר חדד טען כי בכתבות שפורסמו באותה תקופה הופיעו פרטים מוכמנים מתוך חומרי החקירה, ושאל את מנדלבליט עם מי בפרקליטות היה העיתונאי גידי וייץ בקשר. מנדלבליט השיב כי אינו יודע, ואז אמר חדד באולם: "אני יכול להגיד שזו הייתה ליאת בן ארי, אבל אני לא אגיד", דברים שעוררו גלי צחוק בקהל. חדד המשיך ושאל אם מנדלבליט ידע על קשר בין וייץ לבן-ארי, מה שהוביל להתנגדות נחרצת של התובעת ליאת תירוש, שטענה כי די בהכפשות. חדד לא נסוג מעמדתו וטען: "זו האמת!".

מהעדות עלה שגם נושא הלחץ הציבורי והתקשורתי עמד במרכז החקירה הנגדית. חדד שאל אם גורמים במערכת אכיפת החוק ניסו להביא להרחבת החקירות נגד נתניהו באמצעות לחץ תקשורתי. מנדלבליט אישר כי התקיימו פניות מצד גורמי אכיפה בנושא, אך הכחיש כל אפשרות של לחץ פסול: "שום החלטה שקיבלתי לא נבעה מלחץ. כל ההחלטות שקיבלתי היו על פי שיקול הדעת המקצועי שלי".

בשיא הדיון עימת חדד את מנדלבליט עם הטענה כי הפרקליטות הפעילה עליו לחצים כבדים במהלך הטיפול בתיקים. חדד אמר למנדלבליט: "לא יכול להיות שאמרת איזה לחץ הם מפעילים?" בתגובה, מנדלבליט לא הכחיש את עצם קיומם של הלחצים אלא בחר לנסח זאת בזהירות: "יכול להיות שחשבתי שהם מגזימים". הוא חזר והוסיף כי באותה תקופה חשב גם כי "יש פרקליט אחד שמדליף" מידע מהתיק.

הסנגור המשיך ללחוץ וביקש לדעת אם גורמי אכיפה, לרבות הפרקליטות, ניסו להפעיל עליו לחץ דרך התקשורת כדי שיאשר חקירות נוספות. מנדלבליט השיב: "גורמי אכיפה פנו אליי, לא הפעילו לחץ. יש להם דעה, זכותם וחובתם להביע את דעתם בפניי. כשהם סבורים שיש מקום לפתוח בחקירה, הם אומרים את הדברים. זה לא לחץ, זה משהו תקין, ככה צריך להיות. אני לא מכיר לחץ שהופעל עליי בתיק 4000 על ידי גורמי אכיפה".

במהלך הדיון התפתח עימות חריף בין חדד לבין התובעת יהודית תירוש, סביב הטענות להדלפות וללחצים שהופעלו כביכול בתוך הפרקליטות. העימות הסוער גרם לשופטת רבקה פרידמן-פלדמן להפסיק את הדיון באולם, לאחר שהוויכוח בין הצדדים הסלים.

השאלות על ההדלפות עלו במקור לאחר שחדד הציג למנדלבליט שורה של פעולות חקירה שבוצעו באוקטובר 2017, בתקופה שבה נבדקו מניעיו של שלמה פילבר בתיק בזק. בין היתר הציג הסנגור מסמך מה-31 באוקטובר 2017 המתאר עיון ביומן המעונות של ראש הממשלה לאיתור מועדי פגישות בינו לבין שאול אלוביץ'. חדד טען כי מדובר בשימוש פסול בחומר דיגיטלי שנאסף במסגרת תיק אחר, ומנדלבליט השיב כי מדובר בסוגיה משפטית מורכבת וכי הדרך הראויה הייתה לבקש הרחבת צו.

נושא נוסף שעלה בדיון עסק בחיפוש שערכו חוקרי רשות ניירות ערך בתיבת הדואר האלקטרוני של מנכ"ל וואלה לשעבר, אילן ישועה, בחודש ינואר 2018. חדד הציג מסמכים שלפיהם החוקרים ביצעו באותו חיפוש שאילתות עם מילות מפתח הקשורות ישירות לנתניהו ולסביבתו, ובהן "ביבי" ו"שרה". לפי מסמכי ההגנה, החיפוש בוצע מכוח צו שניתן לצורך חשדות אחרים לגמרי, ולא כלל אישור מפורש לחיפוש חומרים הנוגעים לראש הממשלה. מנדלבליט, שעומת עם המזכר המפורט, השיב כי לא ידע שהחומרים שהגיעו אליו הופקו מתוקף אותו צו חיפוש.

החקירה הראשית של מנדלבליט מתמקדת בשאלת הפיקוח על פעולות החקירה שבוצעו בשלבים הראשונים של תיק 4000, ובמידע שהועבר ליועץ המשפטי לממשלה לפני מתן האישורים להרחבתה. בימים קודמים כבר הבהיר מנדלבליט כי ביוני וביולי 2017 לא נתן אישור לבדיקת חשדות נגד נתניהו, למרות שלטענת ההגנה חומרים הקשורים לאתר "וואלה" נאספו עוד קודם לכן.

מעבר לכך, העדות כללה גם הודאה דרמטית מצד מנדלבליט בנוגע לניהול החקירות בכלל. היועץ המשפטי לשעבר הודה כי עשרות פעולות חקירה מרכזיות בוצעו ללא אישורו וללא תיאום איתו, בניגוד לנדרש בדין.

עדותו של מנדלבליט צפויה להימשך בימים הקרובים, כאשר ההגנה מבקשת להמשיך ולחדד את הטענות בנוגע לסביבה שהובילה לפתיחת החקירות נגד ראש הממשלה.