שבועיים. ככה זה בדיוק, לא יום פחות ולא יום יותר. זה הזמן שלקח לחברת התעופה פליי-דובאי להרים טלפון, או לפחות לשלוח הודעה, לנוסעים שהיו על הטיסה הסוערת שעוררת כותרות.
עכשיו, לראשונה מאז האירוע הקשה, החברה החליטה בכל זאת ליצור קשר. מעניין למה דווקא עכשיו, לא?
אחד הנוסעים שהיה על אותה טיסה לא ממש התרשם מהג'סטה המאוחרת. לדבריו, העיתוי "מפתיע שלא לטובה". ובואו נודה, כשמישהו מתעורר אחרי שבועיים שלמים, קשה לא לתהות מה בדיוק קרה בשבועיים האלה שגרם לפתע לצורך הדחוף הזה ליצור קשר.
הנוסע לא הסתיר את התחושה שמלווה אותו. "מרגיש שזה נעשה כדי לצמצם נזקים לקראת תביעה עתידית, לא כי רוצים באמת לעזור לנוסעים", הוא אמר, ובכנות, קשה להאשים אותו בציניות.
כי בואו נחשוב רגע על הסדר הכרונולוגי כאן: קודם האירוע הקשה. אחר כך שתיקה. ורק אחרי שבועיים, כש"האבק שוקע" ואולי גם עורכי הדין נכנסים לתמונה, מגיעה לפתע הפנייה החמה והדואגת. תזמון שמעורר יותר שאלות מתשובות.
אין ספק שיש כאן פער בין איך שחברות תעופה אוהבות להציג את עצמן, אכפתיות, שירותיות, "הנוסע במרכז", לבין מה שקורה בפועל כשמשהו משתבש. פתאום השקט נהיה רועם, והטלפונים לא מצלצלים.
ורק כשעובר מספיק זמן, כנראה בדיוק מספיק כדי שהיועצים המשפטיים יגבשו את הניסוח המתאים, מתחילה התקשורת לזרום. נוח, לא?
בינתיים לא ברור אם הפנייה כללה התנצלות, פיצוי, או רק עוד ניסוח זהיר שנועד להרגיע רוחות. הנוסעים, מצידם, לא נראים שבעי רצון, ומי יכול להאשים אותם.
נראה שהסיפור הזה עוד רחוק מלהסתיים. אם התחושה שהביעו הנוסעים נכונה, יש סיכוי טוב שבקרוב נשמע גם על צעדים משפטיים מצידם, לא רק מצד החברה שמנסה להקדים תרופה למכה.
פליי-דובאי יצרה קשר עם נוסעי הטיסה רק אחרי שבועיים, והנוסעים לא מתרגשים מהמחווה המאוחרת.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה