ישראל, שבשנת 1975 הציגה פריון כלכלי גבוה ב-9% מממוצע מדינות ה-G7, מפגרת כיום אחריהן ב-15%. כך עולה מדו"ח חדש של מכון שורש למחקר כלכלי-חברתי, שמזהיר כי המדינה הבאה שתקום לאחר הבחירות תידרש להתמודד עם שחיקה עמוקה ביכולת הייצור של המשק, שעלולה לסכן את יציבותו הכלכלית לטווח ארוך.
הדו"ח, שפרסם נשיא מכון שורש פרופסור דן בן-דוד, בוחן את מדד הפריון הכולל, המודד עד כמה ביעילות משלבת כלכלה בין עבודה להון כדי לייצר סחורות ושירותים. הנתונים מראים תפנית חדה: בשנת 1954 עמד הפריון הכולל בישראל על 27% מתחת לממוצע ה-G7. תוך כשני עשורים הצליחה המדינה לעקוף את הממוצע הזה, אך מאז שנות ה-70 היא שבה ונסוגה ממנו.
מדד נוסף, תמ"ג לשעת עבודה, מספר סיפור דומה. על פי חישובי מכון שורש, ישראל עקפה בשנת 1972 את כל מדינות ה-G7 במדד זה. עד שנת 2024 היא כבר פיגרה אחרי שש מתוך שבע המדינות, ובהן גרמניה וארצות הברית. פער התפוקה לשעת עבודה מול גרמניה עומד כיום על 34%, ומול ארצות הברית על 30%. יפן היא המדינה היחידה בקבוצת ה-G7 שישראל עדיין מצליחה להקדים.
הדו"ח מדגיש כי מדובר בהשוואה יחסית: ירידה במעמד הכלכלי של ישראל אינה אומרת בהכרח שהמדינה מייצרת פחות מבעבר, אלא שהביצועים שלה לא הצליחו לשמור על הקצב מול מדינות מפותחות אחרות.
אחד הממצאים הבולטים בדו"ח נוגע לפער הפנימי בתוך המשק הישראלי עצמו. ענף ההייטק, המעסיק כ-10% בלבד מהעובדים במדינה, מציג פריון עבודה הגבוה ב-22% מממוצע מדינות ה-OECD. לעומת זאת, פריון העבודה של יתר 90% מהמועסקים במשק נמוך ב-24% מאותו ממוצע. הפער הזה, כך עולה מהדו"ח, יוצר תלות מסוכנת במיעוט קטן של עובדים מיומנים.
תלות זו באה לידי ביטוי גם בבסיס המס. לפי הנתונים שמציג הדו"ח, 20% בלבד מהעובדים במשק מממנים 93% מהכנסות המדינה ממס הכנסה, לעומת 83% בשנת 2000. כמחצית מהעובדים כלל אינם מגיעים לרף המס. מצב כזה הופך את המדינה לרגישה במיוחד לכל זעזוע בענף ההייטק, לירידה בהשקעות או ליציאת עובדים מיומנים לחו"ל.
פרופסור בן-דוד מצביע על תופעת ה"בראנד דריין", יציאת מוחות מישראל, כאחד הגורמים המחריפים את הבעיה. מספר הרופאים הישראלים העובדים במדינות ה-OECD, ללא ארצות הברית, ביחס למספר הרופאים בישראל, עלה מ-0.7% בשנת 2000 ל-1.9% בשנת 2023, כמעט פי שלושה. בשנת 2024 עזבו את ישראל 35,993 ילידי הארץ, לעומת 13,820 בלבד שחזרו אליה, פער של 160% בין העוזבים לחוזרים.
הדו"ח מתייחס גם למערכת החינוך כגורם מרכזי בעיצוב עתיד הפריון במשק. ילדים חרדים מהווים 25% מתלמידי כיתה א' בשנת 2026, וילדים דוברי ערבית עוד 23% נוספים. לשם השוואה, החרדים מהווים כ-6% בלבד מהאוכלוסייה בגילאי 50 עד 54, אך 26% מהילדים בני ארבע ומטה. פרופסור בן-דוד שואל אם התלמידים של היום מקבלים את החינוך הדרוש כדי להפוך למהנדסים, רופאים ועובדים מיומנים של מחר.
ניתוח של מכון שורש למבחני פיז"ה משנת 2025 מציב את תלמידי בתי הספר הממלכתיים-דתיים מתחת ל-76% ממדינות ה-OECD, ואת תלמידי בתי הספר הממלכתיים החילוניים מתחת ל-81% מהן, בציון ממוצע במתמטיקה, מדעים וקריאה. תלמידים דוברי ערבית דורגו מתחת לכל מדינות ה-OECD ומתחת לשש מתוך שבע מדינות ערביות שהשתתפו במבחן. רוב הנערים החרדים, שאינם לומדים את מלוא תוכנית הליבה, אינם משתתפים כלל במבחנים אלה. משרד החינוך, בתגובה לפרסום תוצאות הפיז"ה, הדגיש את תנאי המלחמה שבהם ניגשו התלמידים למבחנים, כולל פינוי ולימודים מופרעים.
פרופסור בן-דוד טוען כי ישראל אינה סובלת רק ממגבלת תקציב, אלא מהסטה מתמשכת של משאבים מהשקעות המגדילות צמיחה ופריון אל תמיכות והטבות שאינן מחזקות את כושר הייצור של המשק. לדבריו, הוצאות הביטחון אינן מסבירות לבדן את הפער, שכן במשך עשרות שנים ההוצאה האזרחית בישראל, בניכוי ביטחון, הייתה דומה או גבוהה מממוצע ה-OECD. "הבחירות הקרובות יקבעו מי ימשול בישראל, אבל השאלה העמוקה יותר היא באיזו מדינה תמשול הממשלה בעוד דור," אמר בן-דוד. "זו אינה שאלה של ימין או שמאל, אלא של סדרי העדיפויות שיקבעו את עתידה של המדינה."
כחלק מהדו"ח מציע בן-דוד תוכנית שכינה "ישראל 2.0", הכוללת שדרוג תוכנית הליבה החובה לכלל התלמידים, מימון ציבורי רק לבתי ספר העומדים בדרישות הליבה, ושינוי בסדרי העדיפויות התקציביים של המדינה. התוכנית כוללת גם הצעות לרפורמה בשיטת הבחירות ובממשל, וחיזוק מנגנוני האיזונים והבלמים. "האיום הכלכלי-חברתי אינו אוסף של בעיות נפרדות, אלה תהליכים המזינים זה את זה ומאיימים על יכולתה של ישראל להישאר מדינה מפותחת," הזהיר. "החלון לשינוי עדיין פתוח, אבל הוא הולך ונסגר."
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה