פרשת עקב היא בעצם חלק מנאום הסיכום של משה. הוא מנסה להכין את העם לרגע שבו הם חוצים את הירדן ונכנסים לארץ, ומסביר להם שההצלחה שלהם תלויה בזה שהם ישמרו על הכללים.
במרכז הפרשה משה מזכיר להם את הנסים שקרו להם במדבר, כמו המן שאכלו, אבל גם את האירועים הפחות נעימים כמו חטא העגל. הוא אומר להם ביושר שהם מקבלים את הארץ לא כי הם מושלמים, אלא כי זה מה שהובטח לאבות שלהם.
זה רלוונטי לנו גם היום כי קל מאוד לשכוח את הקשיים ברגע שמגיעים למנוחה ולנחלה. משה מזהיר מהמחשבה של 'כחי ועוצם ידי', כלומר מהמקום שבו אנחנו בטוחים שהכל קרה רק בזכותנו ושוכחים את כל מי שעזר לנו בדרך.
השבת הזאת היא זמן טוב פשוט לנוח מהמרדף של השבוע. במקום לחשוב על המשימה הבאה בעבודה, אפשר לנצל את הזמן לארוחה טובה עם המשפחה או לקרוא ספר שיושב על המדף כבר חודש.
בעוד שבועיים יחול ראש השנה למעשר בהמה. בימי קדם זה היה היום שבו היו סופרים את הבהמות שנולדו כדי לתת חלק מהן, והיום זה בעיקר תזכורת בלוח השנה למחזוריות של הטבע ושל החקלאות הישראלית.