שר החוץ האיראני עבאס עראקג'י עזב את פקיסטן לאחר ביקור שמשך תשומת לב בינלאומית, בעיקר בגלל מה שלא קרה בו: לא התקיימה שום שיחה עם נציגים אמריקאים, אפילו לא בשוליים. עראקג'י נחת, נפגש עם בכירים פקיסטנים, וטס הביתה. נקודה.
פקיסטן אינה מדינה אקראית לביקור כזה. היא שחקנית עם קשרים עמוקים גם למערב וגם לסין, יש לה גבול עם איראן, ויש לה נשק גרעיני. כשאיראן בוחרת לשלוח את שר החוץ שלה לאיסלמבאד, זה לא ביקור נימוסין. הציר שאיראן מנסה לבנות מזה שנים, שמחבר אותה לפקיסטן ולחלקים אחרים של אסיה הפנימית, מקבל כאן ביטוי נוסף.
הפרט שמושך תשומת לב הוא ההיעדר המוחלט של כל מגע אמריקאי. עראקג'י לא ניהל שיחות עם נציגים אמריקאים במהלך שהותו בפקיסטן. זה לא מקרי. איראן שולחת מסר ברור: היא לא מתעניינת בערוץ תקשורת בלתי רשמי דרך איסלמבאד, לפחות לא בשלב הזה. הבחירה לא לשבת מול אמריקאים, גם כשיש הזדמנות גיאוגרפית, היא עמדה פוליטית בפני עצמה.
הביקור דווח על ידי ערוץ אלמיאדין הלבנוני, הקרוב להגדרת חברו של טהרן. הבחירה של איראן לאפשר את הדיווח דווקא דרך ערוץ זה, ולא דרך הודעה רשמית איראנית מפורטת, מלמדת משהו על האופן שבו טהרן רוצה לנהל את תיאור הביקור הזה לציבור. לא ראווה, אבל גם לא שקט מוחלט.
בפקיסטן עצמה, הממשלה נמצאת תחת לחצים כלכליים וביטחוניים מרובים. הקשרים של איסלמבאד עם טהרן הם קשרים רגישים שתמיד מאזנים מול הקשרים שלה עם וושינגטון ועם המפרץ. עצם העובדה שהפקיסטנים קיבלו את עראקג'י ברמת בכירים מעידה שהם לא חוששים מהרגע הזה, או שהם בדיוק רוצים לשדר שאינם חוששים.
מה שנשאר ערפילי הוא תוכן השיחות עצמן. אין דיווח רשמי על הנושאים שעלו על השולחן. האם דובר על אנרגיה, על ביטחון גבולות משותפים, על מדיניות אזורית? הדיסקרטיות השמורה על תוכן הפגישות מגבירה את השאלות יותר מאשר עונה עליהן.
ביקורו של עראקג'י מגיע על רקע מתחים אזוריים מתמשכים ושאלות פתוחות לגבי עתיד התוכנית הגרעינית האיראנית. פקיסטן, כמדינה גרעינית מוסלמית, נמצאת תמיד ברדאר כשמדברים על הפיזיקה הגיאופוליטית סביב איראן. הבחירה להגיע לשם ולא לפגוש אמריקאים מדגישה שאיראן לא מחפשת להפגין פתיחות דיפלומטית, לפחות לא כלפי וושינגטון.
בהמשך יהיה מעניין לראות אם הביקור הזה ייוותר אירוע נקודתי, או אם הוא יהיה חוליה בסדרת מהלכים שתאיר אחורה לכאן. עד אז, עראקג'י חזר לטהרן, והעולם ממשיך לנחש מה בדיוק סוכם בין הדלתות הסגורות באיסלמבאד.
ביקור שהצטיין במה שנעדר ממנו לא פחות מבמה שהתרחש בו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה