ראש הממשלה בנימין נתניהו פנה בימים האחרונים לבכירים במפלגות החרדיות ביהדות התורה ושאס וביקש מהם בפשטות: תנו לחוק הגיוס לחכות. עד אחרי הבחירות. הבקשה הזו, שנחשפה ביום רביעי, מטלטלת את הקואליציה ומעמידה את היחסים בין נתניהו לשותפיו החרדים במבחן חריף.
בשיחות שקיים נתניהו עם הבכירים, הוא הבהיר את עמדתו בצורה חדה: "אין רוב במליאת הכנסת להעביר את החוק רגע לפני הפריימריז והבחירות". הוא הוסיף, על רקע מה שתיאר כימים ביטחוניים מורכבים: "זה לא צריך להיות על סדר היום עכשיו".
אבל נתניהו לא עצר שם. לפי הדיווחים, הוא אף הציג בפני החרדים חשבון פוליטי קר: נכון יותר להעביר את החוק לאחר הבחירות, עוד לפני הקמת הממשלה. הנימוק שנסר בחדרים: "בשלב הזה חברי הכנסת מחכים לתפקידים ואז אפשר לכפות את אישור החוק". כלומר, נתניהו מציע לנצל את חוסר הוודאות שבין הבחירות להרכבת הממשלה כדי ללחוץ על ח"כים להצביע בעד.
המנהיגות החרדית טרם אישרה את הבקשה. אין מדובר בסירוב רשמי, אבל גם לא בהסכמה. בעולם החרדי יודעים לקרוא שתיקה, וכרגע השתיקה הזו רועשת.
יו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף לא שתק. תגובתו הייתה חריפה ומכוונת: "יצא המרצע מן השק. הוא שאמרתי מתחילת הדרך - לנתניהו אין ולא הייתה כוונה לכבד את ההסכם הקואליציוני וההתחייבות למפלגות החרדיות". אלה לא מילות רוגז של רגע. זו הצהרת אי-אמון.
הרקע להתפוצצות המתבשלת הוא עמוק. ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו בין הליכוד לחרדים כללו התחייבות מפורשת לקידום חוק גיוס שיעגן פטור רחב לאברכי ישיבות. החרדים שילמו מחיר פוליטי כבד על ההשתייכות לממשלת המלחמה, ורבים מהם הצדיקו את הישארותם בקואליציה בדיוק בגלל ההבטחה הזו. עכשיו, כשנתניהו מבקש לדחות את הנושא, הם מרגישים שמחיר זה שולם לשווא.
בתוך המגזר החרדי, השיח ברחובות בני ברק ובין כותלי הישיבות מורכב יותר ממה שנראה מבחוץ. יש מי שסבורים שדחייה היא בגידה מוחלטת. אחרים, פרגמטיים יותר, שואלים אם חוק גרוע שיועבר בחיפזון לפני בחירות עדיף על חוק טוב יותר שיועבר אחריהן. אבל שתי הדעות נפגשות באי-אמון מעמיק בנתניהו.
הפוליטיקה הפנימית ברורה: נתניהו עסוק בו-זמנית בהישרדות מול בית הדין של הליכוד, בסדר הרשימה הפנימית, ובניהול מלחמה. חוק הגיוס, מבחינתו, הוא פצצה שהוא מעדיף להניח בצד לעת עתה. הבעיה היא שהחרדים אינם מחסן נשק שאפשר פשוט לנעול אותו ולחזור מאוחר יותר.
מקורות בכירים העוקבים אחרי המגעים מציינים שהשיחות בין נתניהו לבכירים החרדיים אינן רגילות. כשראש ממשלה מגיע ישירות לשמואל לנדאו ולמשה הלל הירש, זה לא שליחת ביניים. זו פנייה שמסמנת שהמצב נתפס כרגיש. השאלה היא אם הפנייה הישירה תשכנע את הנהגה שמרגישה שנדחקה לפינה.
בשלב זה, הקואליציה נותרת תלויה בתשובה שהחרדים טרם נתנו. עד שהיא תגיע, כל צד שומר את הקלפים קרוב לחזה.
כל עוד החרדים לא אישרו ולא סירבו, הממשלה צועדת על קרח דק, עם מכשול גדול ממש מעבר לפינה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה