ראשי המוסד, השב"כ ומשרד הביטחון ביקרו בסתר באמירויות לפני מבצע "שאגת הארי"

דרמה דיפלומטית פרצה הערב סביב הביקור החשאי המיוחס לראש הממשלה בנימין נתניהו באיחוד האמירויות. שעות ספורות בלבד אחרי שלשכת ראש הממשלה עצמה אישרה את הדיווחים על הביקור, פרסם משרד החוץ של איחוד האמירויות הכחשה רשמית וחריפה.

צילום: בנימין נתניהו

בהודעה הרשמית נכתב במפורש: "איחוד האמירויות מכחישה את הדיווחים המופצים בנוגע לביקורו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו במדינה, או קבלת משלחת צבאית ישראלית כלשהי בשטחה." לא מדובר בהתחמקות או בשתיקה דיפלומטית. זו הכחשה ישירה ומפורשת.

לשכת נתניהו מסרה מצדה הערב כי "בעיצומו של מבצע 'שאגת הארי', ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר בחשאי באיחוד האמירויות ונפגש עם נשיא המדינה, השייח' מוחמד בן זאיד." ההודעה הישראלית הוסיפה כי "ביקור זה הביא לפריצת דרך היסטורית ביחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות." שתי הגרסאות לא יכולות להיות נכונות בו-זמנית.

על פי הדיווחים שפורסמו לפני ההכחשה, הפגישה בין נתניהו לנשיא האמירויות התקיימה ב-26 במרץ בעיר אל-עין, הממוקמת על הגבול בין איחוד האמירויות לעומאן. הפגישה נמשכה מספר שעות, ונערכה במרחק של כ-250 קילומטרים בלבד מחופי איראן - פרט גיאוגרפי שמקנה לה משקל ביטחוני ברור.

כעת מתברר כי פגישת נתניהו לא הייתה אירוע מבודד. לפי דיווחים חדשים, שלושה גלים של בכירים ישראלים ביקרו בחשאי באיחוד האמירויות בשבועות שקדמו למבצע ובמהלכו: ראש המוסד דוד ברנע, שביקר שם לפחות פעמיים, ראש השב"כ דוד זיני, שביקר במשך יומיים - ביקור שאינו עולה בקנה אחד עם ביקור נימוסים - ומנכ"ל משרד הביטחון אמיר ברעם, שהוביל משלחת ביטחונית לפגישות עם בכירי משרד ההגנה האמירתי. על פי הדיווחים, ביקורים אלה כללו שיחות מקצועיות טכניות, ונועדו לתאם את ההיערכות למבצע "שאגת הארי" - הפעולה הצבאית הישראלית-אמריקנית נגד איראן.

הזעם האיראני מאשש, בעקיפין, את עיקרי הדיווחים. שר החוץ האיראני עבאס אראקצ'י פרסם ציוץ לוחמני שבו כינה את המהלך "הימור מטופש" ואיים כי "אלו שמשתפים פעולה עם ישראל כדי לזרוע פילוג יישאו באחריות". טהראן אינה מאיימת בריק - העובדה שאיראן בחרה להגיב בחריפות כזו מעידה שהיא מזהה שינוי אמיתי בשדה.

האמירויות לא הסתפקו בהכחשה של הביקור עצמו. בהודעה הוסבר כי יחסי המדינה עם ישראל הם "יחסים גלויים, אשר נוצרו במסגרת הסכמי אברהם, ואינם מבוססים על סודיות או הסדרים נסתרים." המסר ברור: אם משהו היה קורה, הם לא היו מסתירים. וכיוון שאין הודעה רשמית מצדם - לא קרה כלום.

המשרד הוסיף גם ביקורת ישירה כלפי כלי התקשורת, וקרא להם "לנהוג בדיוק ולהימנע מהפצת מידע לא מאומת או שימוש בו ליצירת רושם פוליטי." ניסוח זה מעניין במיוחד: הביקורת לא מופנית רק כלפי אמצעי תקשורת ניטרליים, אלא כלפי כל מי שמשתמש בדיווח הזה להשגת יתרון פוליטי.

הסתירה הגלויה בין לשכת נתניהו לבין משרד החוץ האמירתי יוצרת מצב שקשה לתאר אותו כרגיל. בדרך כלל, כאשר ביקור חשאי מתפרסם, השותף הזר בוחר בשתיקה או בניסוח מעורפל. הכחשה מלאה ורשמית, שעות אחרי שהצד הישראלי אישר בפומבי, היא צעד חריג משמעותית יותר.

כעת נוסף לתמונה גורם חדש: זיו אגמון, ממלא מקום ראש הסגל לשעבר בלשכת נתניהו, יצא לתקשורת ומעיד בגוף ראשון כי היה נוכח בפגישה. לדבריו, השייח' האמירתי נהג בעצמו את נתניהו מהמטוס לארמון - פרט שמצביע על רמת קרבה ואמון שרחוקות שנות אור מ"פגישה שלא הייתה". אגמון, שתפקידו בלשכה העניק לו גישה לכל חדר ולכל פגישה, אינו מדווח מ"מקורות" - הוא מוסר עדות אישית ישירה.

ראוי לציין כי בהקשר הרחב של הפגישה מוזכרת גם לשכת ראש ממשלת פקיסטן כגורם רקע פוטנציאלי בתיווך. פקיסטן, שמעולם לא הכירה בישראל ושומרת על עמדה עוינת רשמית, שימשה בעבר כגורם תיווך עקיף בין ישראל למדינות ערב - ואם הפגישה אכן עברה דרך ערוצים כאלה, הדבר מוסיף שכבה נוספת של מורכבות לתמונה.

יחסי ישראל ואיחוד האמירויות נוצרו ב-2020 במסגרת הסכמי אברהם, אחד ממהלכי הנורמליזציה המשמעותיים ביותר בין ישראל למדינות ערביות מאז הסכמי השלום עם מצרים וירדן. מאז נשמרו יחסים פומביים ורשמיים בין שתי המדינות, כולל שגרירויות, טיסות ישירות ושיתופי פעולה כלכליים.

נכון לשעת פרסום הכתבה, לא הגיעה תגובה נוספת מלשכת נתניהו להכחשה האמירתית, ולא ברור אם ירושלים תעמוד על גרסתה או תבחר בשתיקה.