נתניהו מקדם תוכנית מיליארדים לחרדים - לפני שהכנסת תתפזר

ממשרד ראש הממשלה מקדמים בשבועות האחרונים תוכנית חומש שנועדה להזרים מיליארדי שקלים למגזר החרדי בין השנים 2026 ל-2030. הכוונה להביאה לאישור ממשלתי עוד לפני ההצבעה על פיזור הכנסת - כלומר, לקבע אותה כעובדה מוגמרת לפני שהכל מתפרק. הפרטים שנחשפו מטיוטת התוכנית חושפים תמונה שעושה קצת יותר מ"צמצום פערים".

בלב התוכנית: הקצאת 25% מכלל תקציב הבינוי של משרד החינוך לטובת מוסדות חינוך חרדיים. בנוסף, 44 מיליון שקל בשנה לתוכנית "מניעת נשירה" - שמטרתה המוצהרת היא השארת תלמידים בתוך מסגרות חרדיות ומניעת גיוסם לצבא. חלק מהסעיפים האלה, על פי הדיווחים, סותרים ישירות פסיקות שניתנו בנושא תקצוב אברכים שאינם מתגייסים.

התוכנית גובשה על ידי הרשות לפיתוח כלכלי-חברתי של המגזר החרדי, גוף שהוקם כחלק מההסכמים הקואליציוניים עם יהדות התורה. הפרט המדהים: ממשרד האוצר נמסר כי "לא מכירים את הדברים" - כלומר התוכנית גובשה מאחורי גבו של שר האוצר, על אף שבטיוטה עצמה נכתב כי "שר האוצר תומך בהחלטה". לתוכנית אין מקור תקציבי מוסכם.

מדובר בתמונה פוליטית ברורה: נתניהו מנסה לשכנע את דגל התורה ויהדות התורה לא לתמוך בבחירות מוקדמות בספטמבר, בטענה שהלוח הזמנים מסכן את סיכויי הגוש הימני. תוכנית החומש היא ה"מתנה" שמיועדת להשאיר את החרדים בקואליציה - פיצוי על כישלון חוק הגיוס ועל הטבות שנשללו מהמגזר בעקבות המאבק המשפטי-תקציבי של השנה האחרונה.

פירוט הסעיפים התקציביים מראה היקף רחב במיוחד. 177 מיליון שקל בשנה לרווחה, מחולקים בין מסגרות נוער, שירותים משפחתיים, טיפול בפגיעות מיניות והתמכרויות ועזרה לאזרחים ותיקים. 175 מיליון שקל בשנה לתחבורה, עבור שיפור כבישים, הרחבת אוטובוסים לריכוזים חרדיים וחיבור לרכבת ולמתע"ן. 51 מיליון שקל בשנה לבריאות, כולל מרפאות ביישובים חרדיים ומניעת סוכרת והשמנה. ו-22 מיליון שקל בשנה לתיירות חרדית, פיתוח מלונות ואתרי עלייה לרגל.

מה שבולט בתוכנית הוא הפער בין ההצהרות לבין המספרים. הבעיה המוצהרת היא שיעורי תעסוקה נמוכים: גברים חרדים מועסקים ב-54% בלבד, לעומת 86.5% בקרב יהודים לא חרדים, פער שמייצר לפי הכלכלן הראשי של האוצר אובדן תוצר של 54 מיליארד שקל בשנה. אולם הסעיפים הגדולים עם תקציב מוגדר הם תחבורה, רווחה ותשתיות - בעוד סעיפי התעסוקה וההייטק נותרו ברובם ללא מספרים.

התוכנית כוללת גם מרכיב אורבני שאפתני: קידום הקמת שלוש ערים חרדיות חדשות בנגב - כסיף, תילה ופלוגות - תוך יצירת "משולש חרדי בדרום" שישלב אותן עם באר שבע, דימונה, נתיבות ואופקים. כמו כן תוכרזנה יישובים חרדיים כיישובי עדיפות לאומית. לסעיפי הדיור לא נקבע תקציב מוגדר - מה שמשאיר אותם בגדר הבטחה.

הצדקת התוכנית בטיוטה היא מעניינת: מצוין שזו תוכנית החומש הראשונה לחברה החרדית, ושבעשור האחרון אושרו כבר שתי תוכניות כאלה לחברה הערבית. ההכנסה הממוצעת של משק בית חרדי עומדת על 14,800 שקל, לעומת 24,500 שקל במשק בית יהודי לא חרדי, וכשליש מהמשפחות החרדיות חיות מתחת לקו העוני. כל הרשויות המקומיות החרדיות נמצאות באשכולות הסוציו-אקונומיים הנמוכים ביותר.

הבעיה המרכזית אינה בנתונים הסוציו-אקונומיים, שהם אמיתיים. הבעיה היא שתוכנית שנועדה לפתור אותם גובשה ללא שיתוף האוצר, ללא מקור מימון מוסכם, ורגע לפני פיזור כנסת. אם הממשלה הנוכחית תתפרק, יישום התוכנית יהיה תלוי לחלוטין בהרכב הממשלה הבאה ובנכונותה לכבד מסמך שנכתב במהירות בלחץ פוליטי.